לדף ראשי



כל המוציא שטר כנגד מי שמחזיק בנכס מסוים, יכול לגבות בו רק מה שמפורש בשטר. לגבי מה שסתום בשטר, וניתן להתפרש באופנים שונים, הכלל הוא שמפרשים את השטר במשמעות המזערית של מה שכתוב בו.
יוצא מזה, שלעניין הפרשנות מצב בעל השטר נחות לעומת מצבו של המוחזק.
למשל, הבעל זכאי בנכסי אשתו לשלושה דברים:
לאכול פירות;
לרשת אותה, אם מתה האישה בחייו;
שאם תמכור האישה את הנכס, מכרה בטל.
בעל שכתב לארוסתו בשטר: "דין ודברים אין לי בנכסייך", כלומר לכשתינשאי לי, לא תהיה לי טענה לגבי זכות בנכסייך; אף על פי כן, זכאי לאכול מפירות הנכסים, ואם מתה בחייו, יורש אותה. זאת מפני שאנו נותנים לדבריו את המשמעות המצומצמת ביותר, וקובעים שמשמעות דבריו היא רק לעניין, שאם מכרה נכסיה, או נתנה אותם במתנה - מעשיה קיימים, ואין הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות.
הפרשנות שאנו מפרשים את: "דין ודברים אין לי בנכסייך" היא, שוויתר רק על הזכויות בנכסים עצמם (ולא על הפירות, ועל כן הוא אוכל מהם), ורק בחיי האישה - כל זמן שהם "נכסיה" (ולא לאחר מותה - ועל כן הוא יורש אותה).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן