לדף ראשי



יש אם למסורת פירושו, שבבואנו לדרוש פסוקים, עלינו להתחשב ב"כתיב". כלומר, מתחשבים במסורת המשתקפת באותיות, כפי שנמסר שיש לכתוב את המלה, ולא על פי קריאתה.
יש אם למקרא פירושו, שבבואנו לדרוש פסוקים עלינו להתחשב ב"קרי", כלומר בקריאת המלה, ולא בצורת כתיבתה.
למשל, לעניין דין מי שחטב עצים, וניתז קיסם מן העץ, והרג אדם.
רבי אומר: החוטב גולה לעיר מקלט,
וחכמים אומרים: אינו גולה.
בהסבר מחלוקתם אומר רב חייא בר אשי בשם רב שהמחלוקת בין רבי לחכמים מבוססת על הפרשנות השונה של הפסוק:

"ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים, ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן העץ, ומצא את רעהו ומת, הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי" (דברים יט, ה).

המחלוקת מתמקדת בפרשנות הביטוי: "ונשל הברזל מן העץ". הפעל "ונשל" שפירושו נפל או נשר, ניתן להתפרש כפעל עומד או יוצא (פועל יוצא פירושו פועל שמביע פעולה המכוונת ועוברת מן העצם הפועל אל עצם אחר המקבל את הפעולה.פועל עומד פירושו פועל שמביע פעולה הנשארת בעצם הפועל ואינה עוברת אל אחר).

לדעת חכמים הפסוק מתפרש כפשוטו, "ונשל" פירושו נפל, כפועל עומד, שהברזל נפל מהקת. לדעת רבי "ונשל" הוא פועל יוצא, שפירושו הוא הפיל, הברזל הפיל חתיכה מהעץ.

התלמוד מוסיף ביאור לדברי רב חייא בר אשי. המילה "נשל" ניתנת לניקוד חילופי. "נָשַל" בבנין קל, או "נִשֵל" בבנין פיעל (משמעותו כפירושו הפיל בבנין הפעיל כפועל יוצא).

חכמים דורשים אם למקרא כלומר הפסוק כפי ניקודו בתורה. המשמעות היא, שרק אם נשל הברזל עצמו מקת הגרזן, והרג אדם, חייב לגלות, אך אם חתיכת עץ מן העץ המתבקע היא שהרגה, אינו חייב לגלות.

רבי דורש אם למסורת כלומר אפשר לנקד את הפסוק בניקוד מחודש, וההכרח לנקד כך הוא מהטעם שהוזכר בברייתא שהובאה בסוגיה שם, שכתוב "מן העץ" ולא מהעץ. לפי זה גם אם השיל הגרזן חתיכה מן העץ, ונהרג אדם, החוטב צריך לגלות לעיר מקלט.





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן