לדף ראשי



הנהגותיהם של המחמירים על עצמם, ונוהגים "לפנים משורת הדין".
מעשה באדם, שהיה מבוקש על ידי המלכות, כדי להעמידו למשפט ולחייבו מיתה. ברח אותו אדם ללוד, אל ר' יהושע בן לוי. באו חיילות המלך, הקיפו את העיר, ואיימו, שאם לא יוציאו אליהם את המבוקש, יחריבו את כל העיר. הלך ר' יהושע בן לוי ושכנע את הבורח, שיסגיר את עצמו, וכיוון שהסגיר את עצמו, מסרו ר' יהושע לחיילות המלך.
התלמוד מוסיף ומספר, שעד אותה שעה היה ר' יהושע בן לוי זוכה לגילוי אליהו, ומאותה שעה ואילך לא התגלה אליו עוד. התענה ר' יהושע בן לוי כמה תעניות, ולבסוף, כשנתגלה אליו אליהו, שאל אותו ר' יהושע, מדוע פסק להתגלות אליו.
השיב לו אליהו: "וכי למסורות אני נגלה?!", כלומר: האם אני נגלה למי שמסגיר יהודי לגויים?!
שאל ר' יהושע בן לוי לתומו: "ולא משנה עשיתי?!", כלומר: וכי לא נהגתי כדין? והלא שנינו, שאם הגויים מבקשים אדם מסוים, מותר להסגירו, כדי להציל את כלל תושבי העיר?!
על כך השיב לו אליהו, שאף שמן הדין מותר לעשות כן, הרי אין דרך חסידים לנהוג כך.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן