לדף ראשי



במקום לקבוע מידה אחידה וקבועה, קבעת מידות רבות.
בקביעת שיעורים ראוי ליצור מידה קבועה ואחידה, שתאפשר אחידות ההלכה וודאותה. כיוון שעיקרון זה מקובל, תמהים לפעמים: "נתת דבריך לשיעורין?!". היינו, אתה חורג מהעיקרון המנחה, ויוצר חוסר אחידות ואי ודאות.
למשל: המחזיק בשדה חברו שלוש שנים, ובעל השדה ידע על כך ולא מיחה בידו - יש ראיה למחזיק בשדה שקנה את השדה או קיבל אותו במתנה.
חכמי התלמוד דנו בשאלה, מדוע נקבע פרק זמן של שלוש שנים דווקא.
רבא העלה סברה לפיה:
שנה ראשונה אין אדם מקפיד,
שנתיים - אינו מקפיד,
שלוש - מקפיד,
והואיל ולא מיחה כנגדו - מכאן ראיה שהקנה לו.
אמר לו אביי: אם כך הוא, הרי אצל בני אלישיב שמקפידים אפילו על מי שעובד ליד גבול שדותיהם, אם לא מיחו, צריכה להיווצר חזקה לאלתר, ואם כך - "נתת דברך לשיעורין?!"



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן