לדף ראשי




אם נולד ספק בעניין של איסור, יש להחמיר; אם נולד ספק בעניין של ממון, יש להקל.
למשל, אדם שקידש אישה, ולאחר מכן נתגלה שנדרה נדרים קודם נישואיה, הדין הוא, שהוא יכול להוציאה, אך צריך לתת לה גט, ואינה מקבלת את דמי כתובתה.
הסיבה להבדל בין הגט, שדורשים שיינתן, לכתובה, שאין האישה מקבלת אותה, הוא הספק שמא תפסו הקידושין, כי אין אנו יודעים אם אדם רוצה באישה נדרנית, או לא.
ולכן, בעניין האישות, שהוא איסור, מחמירים ודורשים, שאם רצה להוציאה, יתן לה גט מספק.
בעניין כתובה, שהיא ממון, מקילים על הנתבע, ואינו חייב לתת לה כתובתה, מפני שבגלל הספק שיש לנו, אינה גובה את כתובתה עד שתביא ראיה, לאור הכלל: "המוציא מחברו-עליו הראיה".

ספק ספיקא

כתובות ט, א

ספק על גבי ספק.
אם מתעורר ספק בעניין מסוים אם הוא אסור או מותר, והצד שאסור אף הוא מוטל בספק, מקילים אפילו בספק איסור תורה, ופוסקים שמותר.
למשל, אדם שנשא אישה, ואמר שכשבעל אותה מצא שאינה בתולה, אינו נאמן לאסור אותה על עצמו, מפני שיש כאן "ספק ספיקא".
ספק ראשון: נבעלה קודם שנתארסה ואינה נאסרת עליו, או נבעלה לאחר שנתארסה והיא נאסרת עליו;
וספק שני הוא, שגם אם נבעלה לאחר שנתארסה, ספק באונס נבעלה ואינה נאסרת עליו (אם אינו כהן), או ברצון נבעלה, והיא נאסרת עליו, ובספק ספיקא - מכריעים לקולה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן