לדף ראשי



חיוב הלווה לפרוע את חובו למלווה, אינו רק חוב ממוני, אלא מצווה יש בדבר.
כתוצאה מכך, בית דין, הכופין על המצוות, מוסמכים לכוף את המסרב לפרוע את חובו ולאלצו לקיים את המצווה. לגבי המצווה שיש בפריעת בעל חוב, יש מי שפירש, שמצווה על הלווה לקיים את ההבטחה, שנתן בעת שלקח את ההלוואה, שיחזיר את החוב.
מקור החיוב הוא במה שנאמר במקרא:

"הין צדק" (ויקרא יט, לו) - שיהא "הן שלך צדק ולאו שלך צדק".

יש מי שסבור, שמקור החיוב בהלוואה הוא הפסוק:

"והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה" (דברים כד, יא);

ואילו במזיק, מקור המצווה לשלם הוא מה שנאמר:

"ומכה בהמה ישלמנה" (ויקרא כד, כא).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן