לדף ראשי



מעשה באדם שבא לפני רבא, ותבע מחברו שיפרע לו את ההלוואה שהלווה לו, וטען הלווה, שפרע חלק מן ההלוואה. לקח הלווה קנה חלול והכניס בתוכו את המעות, ובא לבית דין כשהוא נשען על אותו קנה, וביקש הלווה מן המלווה להחזיק עבורו את הקנה, ומשעשה כן, נטל ספר תורה בידו, ונשבע שפרע את החוב. המלווה, כעס מאד, ומרוב כעס שבר את הקנה, ונשפכו המעות על הארץ. נמצא, שהצליח הלווה להערים, שכביכול נשבע שבועת אמת.
כדי למנוע מקרה דוגמת "קניא דרבא", היו בית דין מודיעים לאדם העומד להישבע:

"הוי יודע, שלא על דעתך אנו משביעין אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן