לדף ראשי



הלכה היא,
שכותבים שטר חוב ללווה אף על פי שאין המלווה עמו,
וכותבים שטר מכירה למוכר אף על פי שאין הקונה עמו,
ושובר על פירעון חוב למלווה אף על פי שאין הלווה עמו,
ושובר לאישה על פירעון כתובתה אף על פי שאין בעלה עמה.
הנימוק לכך הוא, שבשטרות אלה אין חשש לגרימת הפסד למישהו, פרט לזה שמבקש שיכתבו את השטר. לכן, אם הוא רוצה שיכתבו שטר, אין סיבה להתנגד לכך.
לעומת זאת, אין כותבים שטרי פסיקתא אלא בנוכחות שני הצדדים, ואין די בנוכחות צד אחד, משום שאם יכתבו את השטר בנוכחות צד אחד בלבד, עלול להיגרם הפסד לצד השני.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן