לדף ראשי



נכסי הלווה משתעבדים למלווה מדין תורה. התוצאה היא, שאם מת הלווה, גובה בעל חוב מהנכסים שירשו היורשים.
הרמב"ן מסביר, שמי שאומר שאין שעבודא דאורייתא, סבור שנכסי הלווה משתעבדים למלווה מדרבנן, וגובים מיורשי הלווה מדרבנן.
הש"ך (חושן משפט, סימן לט, ס"ק ב) מסביר, שמי שסובר שאין שעבודא דאורייתא, סבור שנכסי הלווה אינם משועבדים למלווה, וחיובו של הלווה לשלם נובע רק מהמצווה שיש בפריעת בעל חוב.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן