לדף ראשי



בבא מציעא י, א


התופס מיטלטלין של החייב עבור בעל חוב, כשהחייב חייב גם לאנשים אחרים.
הדין הוא, שהתפיסה אינה מועילה, כיוון שבתפיסה זו מונע התופס מבעלי חובות אחרים לגבות חובותיהם. הכלל נובע מכך שאפשר לזכות לאדם אף שלא בפניו, היינו אף מי שלא נעשה שליח על ידי פלוני יכול לזכות לו, אך אי אפשר ליצור חוב לאדם שלא מכוח שליחות, וכאן נוצרת חובה לכל שאר הנושים של אותו חייב.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן