לדף ראשי



אחר השלמת הקריאה בס"ת על הבימה אומר שליח הציבור (או אבל) חצי קדיש, ומכבדים שנים מן הצבור אחד להגביה את הספר ואחד לגלול אותו, והיא מצווה נכבדה.

הספרדים מגביהים לפני הקריאה. שליח הציבור מגביה את הספר להראות הכתב לעם. וכן משמע ממסכת סופרים (פי"ד י"ד) וכ"כ הרמ"א בש"ע (סי' קל"ד):

ומהאי טעמא סידר הבית יוסף דיני הגבהה לפני קריאת התורה לפי שכן היה מנהגם.

בזמן התלמוד היה האחרון בין הקרואים גולל, ונאמר עליו שהוא נוטל שכר כולם (מגילה ל"ב.), אח"כ עשו את הגלילה מצווה מיוחדת, והוסיפו בנוסף לגולל גם מגביה את הספר, ושניהם אינם מכלל הקרואים. עכשיו הגלילה פחותה בחשיבותה מעליה לקרוא בתורה. עם זאת חיבבו המצווה לקנותה בדמים יקרים (טור או"ח סי' קל"ד).

הגולל פותח 3 דפים על השלחן, ומגביה הס"ת פתוח להראות הכתב לעם העומדים מימינו ומשמאלו. מסובבו לפנים ולאחור, שמצווה על כל האנשים והנשים לראות את הכתב, לכרוע ולומר:

"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל על פי ה' ביד משה"
(דברים ד' מ"ד, במדבר ד' ל"ז).

הפסוק שאומרים העם בהגבהת הספר וזאת התורה וגו' (דברים ד' מ"ד וסופו על פי ה' ביד משה (שם ד' ל"ז) הם שני פסוקים מיוחדים, ואולי המנהג המקורי היה שהמגביה אומר וזאת התורה אשר שם משה לבני ישראל, והעם היו עונין על פי ה' ביד משה.

פרטי דינים
המגביה ס"ת, אחר שהראה הכתב לעם יושב והספר בידו, והגולל מהדקו בחגור וכורך אותו במפה ושם העטרה על הספר. הגולל יכוון את התפר בין שני עצי החיים של ספר התורה, כדי שאם יקרע - יקרע התפר ולא היריעה. עץ החיים של תחילת הספר יהיה למעלה מעץ החיים של סוף הספר.

אחר קריאת ההפטרה מוסר המגביה את הספר לחזן, להחזירו לארון הקודש.
כתב הכלבו: נהגו לומר בשעת הגלילה, "לך ה' הגדולה והגבורה... ומהללים לשם תפארתך".



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן