לדף ראשי



מצווה להכניס אורחים ההולכים בדרך ממקום למקום ולתת להם חינם את הדרוש להם, ובפרט לעניים.
אברהם אבינו קיים המצווה הזאת בקבלו את האורחים לביתו ויתן להם מים לרחוץ רגליהם מאבק הדרך וישיבם תחת צל העץ לנוח מחום היום ויערוך לפניהם שלחן עם כל המטעמים בעזרת אמנו שרה (בראשית י"ח).
אלישע הנביא מדי עברו על שונם הפצירה בו אשה כבודה וגדולה במעשיה לאכל לחם, ותאמר אל אישה לעשות להנביא עלית קיר קטנה ולהכין בו כל צרכי החדר "והיה בבואו אלינו יסור שמה" (מ"ב ד' ט).

חז"ל אמרו:

גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה (שבת קכ"ז),
וכל המארח ת"ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין (ברכות ס"ג).

בין שישה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, היא הכנסת אורחים (שבת שם).

מנהגים בהכנסת אורחים

מנהג גדול היה בירושלם, שהייתה מפה פרוסה על גבי הפתח לאות שמבקשים אורחים לכנוס שם, וכשנסתלקה המפה אין אורחים נכנסין (עי' ב"ב צ"ג),
ולא רק בלילי פסח אמרו "כל דכפין ייתי ויכול", כי רב הונא אמרין בכל ימות השנה, וכי כריך רפתא פתח לדשא, ואמר כל דצריך ליתי וליכול (תענית כ').

היו להם דינים ומנהגים מיוחדים בשביל אורחים. לדוגמה: שיהיה בעה"ב בוצע ואורח מברך לבעה"ב בברכת המזון (ברכות מ"ו).

הכנסת אורחים היתה מאז ומעולם מנהג מקובל בין היהודים בכל ארצות פזוריהם, ובמאות השנים האחרונות נוסדו בתי "הכנסת אורחים" כמעט בכל הערים שנמצאו בהם עדה מישראל.

מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן