לדף ראשי



כאשר מוכרים קרקע מסמנים את גבולותיה סביב, ודקדקו במדידה הרבה. אמרו שלא ימדוד את הקרקע לחלוקה בין שותפים או יורשים, לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה ומתארך בימות הגשמים (ב"מ ס"א, ש"ע אה"ע חו"מ סי' רל"א י"ח).

הסגת גבול הוא הזזת גבול שדהו לתוך גבול חבירו, ובכך גוזל רשותו ושדהו.
המשיג גבול רעהו עובר על "ארור מסיג גבול רעהו" (שם כ"ז י"ז), ועל "לא תגזול".
ואם עושה זאת בארץ ישראל, עובר גם על הפסוק "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל בארץ" (דברים שם).


מסיג גבול בעניינים אחרים
חז"ל חשבו להסגת גבול כל דבר שאדם גורם מחסור לחבירו.
כגון: היורד לאומנות חברו או למחייתו.
עני המהפך בחררה (באיזה עסק) ובא אחר ולקחה ממנו - נקרא רשע (קדושין נ"ט).

אורנדה
בימי הביניים תקנו הרבנים כי ישראל לא יתחרה עם ישראל אחר שיש לו עסקים קבועים עם גוי.

כגון: אם ישראל מלוה מעות לגוי ברבית, או עושה עמו עסקים באופן קבוע, אסור לישראל אחר לבוא בגבולו להלוות לו, או לעשות עמו עסקים.

תקנה זו תופסת מקום גדול בספרי הפוסקים, ונקראה בארצות המזרח בשם: מערופיא או אלמעונה, ובארצות רוסיא ופולין אורנדה. הוראת שניהם היא חזקת ישראל עם שכנו הגוי במקח וממכר ובחכירה וקבלנות.

דין מערופיא נזכר בהגהת מיימוני (הל' שכנים פרק ו) ובמרדכי (ב"ב פ' לא יחפור, חו"מ סי' קנ"ו ה).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
תחרות מסחרית בהלכה / שמואל גלברד



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן