לדף ראשי




ההפטרה היא פרשה מנביאים מענייני היום שקוראים אחר קריאת התורה בבית הכנסת בשבתות וימים טובים ובתעניות.
יש חלוקי דעות מתי התחילו לקרוא את ההפטרות. יש האומרים כי מיד לאח חתימת ספרי הנביאים תקנו את אמירת ההפטרות.

אבודרהם טוען כי התחילו להפטיר בנביא מזמן השמד של אנטיוכוס אפיפנוס (168 - 165 לפני הספירה), שגזר על ישראל שלא יקראו בתורה. תקנו לקרוא כ"א פסוקים בנביאים כנגד שבעה קרואים. נקראת "הפטרה", כי היו נפטרין בה מקריאת התורה (אבודרהם סדר תפילות של שבת דף ס"ג דפוס ויניציא),

היוונים לא גזרו על קריאת ספרי הנביאים, כי לא חשבום לספרי דת, אלא לספרי מוסר כללים. אחרי שבטלה הגזרה לא בטל המנהג להיות מפטיר בנביא אחר קריאת התורה.

בתלמוד
קריאת ההפטרה בנביאים נזכרת במשנה. אמרו:

אין מפטירין במרכבה, ור' יהודה מתיר.
ר' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע את ירושלם (מגילה כ"ה.)

בתוספתא מגילה פרק ד נמנות ההפטרות של ארבע הפרשיות שלפני הפסח, ושל המועדים ויום טוב שני של גלויות וראש השנה ויום כיפור, של שבת חוה"מ פסח וסוכות, של שבת חנוכה בנרות דזכריה, ושל שבת ראש חודש. וכן, אם חל ראש חודש באחד בשבת, מפטירין מאתמול מחר חודש.

בתשעה באב יש חלוקי דעות:

ואמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי "כי תוליד בנים" ומפטירין "אסוף אסיפם" (מגילה ל':). בתענית קוראים בספרא ואפטרתא (תענית י"ב: ופירש"י: ויחל משה, ומפטירין "דרשו את ה' בהמצאו").

מפטיר למנחה
בזמן קדום היו מפטירין גם במנחה בשבת, כנראה מהגמרא שאמרו המפטיר בנביא בשבת (שבת כ"ד.) ופירש"י:

מצאתי בתשובות הגאונים, שהיו רגילים לקרוא בנביא בשבתות במנחה עשרה פסוקים, ובימי הפרסיים גזרו גזרה על זה, וכיון שנסתלקו נסתלקו.

ר"ן במס' מגילה כתב שראה על קלף הפטרות שנסדרו גם לקריאת מנחה בשבת שבאו אצלם ממדינת פרס, ועד היום המנהג שם לקרוא בנביא בשבתות במנחה.
הכל מפטירין במנחה בתענית ציבור בחול, וגם ביום כיפור.

דיני הקריאה בנביא
קוראים ההפטרה בספרי נביאים ולא בכתובים, מפני שלא נמצא שם מעניין של תורה שקוראים באותו היום (או"ח סי' רפ"ה בבאר היטב).
חז"ל אמרו: (שבת ריש כל כתבי)

שאין קוראים בכתובים מפני ביטול ביהמ"ד.

ופירש"י:

דמשכי לבא.

בתוספות (מגילה פרק ד) אמרו: אין מפטירין בנביא יותר (צ"ל פחות) משלושה פסוקים בכרך אחד וכו' אם הייתה פרשה קטנה, כגון "כה אמר ה' חנם נמכרתם" קוראים אותה בפני עצמה וכו'. מדלגין בנביא וכו' ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין וכו' כי תרי עשר נחשב כנביא אחד.

בזמן הגמרא היה ספר מיוחד של ההפטרות, ואמרו:

האי ספרא דאפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת. מ"ט? דלא ניתן ליכתב (פחות מספר אחד שלם לעצמו, רש"י גיטין ס'.).

לכן נוהגים עתה לכתוב ספרים שלמים מנביאים על קלף, כדי שיהא מותר לקרות בהם. ומפני שאין לנו עתה ספר ההפטרות הקדום מכל השנה, יש שינויי מנהגים בין הספרדים והאשכנזים. נוהגים כשהסדרות כפולות מפטירין ההפטרה השייכה לפרשה השניה, חוץ מאחרי מות וקדושים שמפטירין הפטרת "הלא כבני כושיים" השייכת לפרשה הראשונה, ולא "התשפוט" השייכת לפרשת קדושים, מפני שההפטרה עוסקת בתועבות ירושלים (מנהגי מהר"י טירנא מנהג של שבת).

אין מפטירין בראש חודש בחול ולא בחנוכה ופורים, מפני ביטול מלאכה לעם, חוץ מתשעה באב שחרית שמפטירין "אסוף אסיפם", משום שיושבים בבית הכנסת עד חצות, ואין ביטול מלאכה. ובתענית במנחה גם כן העם בטלים והרב דורש לפניהם דברי כבושין.

שבע דנחמתא
משבת חזון עד שבת שובה קוראים שבע הפטרות של נחמה,
נאמר במדרש:

שהקב"ה אומר לנביאים "נחמו נחמו עמי",
משיבה כנסת ישראל ואומרת "ציון עזבני ה'", ואיני מתפייסת בנחמת הנביאים.
חוזרים הנביאים ואומרים לפני הקב"ה "עניה סוערה לא נוחמה" כי לא נתפייסת בנחמה שלנו. על זה אומר הקב"ה: "אנכי אנכי אנחמכם".
ואומר: "רני עקרה לא ילדה",
ואומר עוד "קומי אורי".
ועל זה משיבה כנסת ישראל "שוש אשיש בה'" (ס' מטעמים 143).

בהפטרת שובה ישראל, אחר "ופושעים ייכשלו בם", מוסיפין פסוקי יואל "תקעו בחודש שופר" וגם פסוקי מיכה "מי אל כמוך" (עי' תוס' מגילה ל"א ד"ה ראש חודש אב),

המפטיר וברכותיו
המפטיר אינו עולה למניין הקרואים, כי היא עליה בפני עצמה לקרוא בנביא, אך כדי שלא לביישו חוזרין על שלושת הפסוקים האחרונים של הפרשה, ומברך לפניו ולאחריו כאדם הקורא בתורה.
מהרי"ל עלה למפטיר גם אם הוא בעצמו קרא כבר לוי, והיה מורה כי האחרון (שביעי) רשאי גם כן להיות מפטיר (מנהגי מהרי"ל הל' קריאת התורה).

המפטיר מברך שבע ברכות על ההפטרה נגד שבעה העולים לס"ת (כלבו) במס' סופרים (פי"ג) נרשמו הברכות שאומרים לפני ואחרי ההפטרה (ויש שינויים בסדור רב עמרם גאון), ומסיים "בא"י מקדש ישראל ויו"ט פלוני" חוץ משבת שאינו מזכיר בחתימה ישראל, אלא "מקדש השבת בלבד" (עי' פסחים קי"ז: אפטרתא מגן דוד).

בשבת ראש חודש אין מסיים "מקדש השבת וישראל וראשי חודשים", משום שאלמלא שבת אין נביא בראש חודש (תניא סי' ל"ה).

המפטיר אומר "צור כל העולמים בברכה אחר הפטרה", לפי שעיקר ההפטרה נתקנה מחמת הגזרות, לפיכך באה ברכה זו להצדיק עלינו הדין שכל דרכיו משפט, ולהתנחם בתקוות הימים העתידים שהם ימות המשיח. וכן הרואה את ישראל בחורבנן אומר צור כל העולמים וכו' עד מגן דוד, נמצא שברכה זו מעין ברכת צדוק הדין (אלף למטה, מנהגי ישורון סי' נ"ט).

המפטיר מפסיק באמצע הברכה כשאומר "שכל דבריו אמת וצדק", ואין עונין אחריו, כי אין זה סיום הברכה, רק מחוברת לברכה שלאחריה "נאמן אתה" וכו'. לפי שכך היו נוהגים בישראל לפנים, כשמגיע המפטיר ל"כל דבריו אמת וצדק", מיד קמו כל הקהל ואומרים

"נאמן אתה ה' אלהינו ונאמנים דבריך, נאמן חי וקיים שמך וזכרך תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד".

ואח"כ היה חוזר המפטיר לענינו, ואומר "נאמן אתה הוא" וכו' (מס' סופרים פי"ג).

הרב יעב"ץ בסדורו (דף שס"ח), מתמרמר על אשר עזבנו את המנהג היפה הזה, ואומר:

לא ידעתי מה טעם הקלו בו ובטלוהו, ועל כל פטפוטי דברים חדשים אשר לא שערום אבותינו הקדושים ז"ל מוסרים נפשם... אנו משליכים אחר גווינו מנהגים יפים ומשובחים ואין בהם טורח ומשא לאמרם, כמו שהוא בפיוטים הארוכים שמצפצפים ומהגים בהם... (עבודת ישראל 227).

מנהגים הקשורים להפטרות, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד





הערות לערך:
שם המעיר: צבי בודנהיימר
הערה: יישר כח על הערך המעניין . הערה לגבי תענית ציבור הספרדים אינם קוראים הפטרה כלל!
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן