לדף ראשי



חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא חוּטְרָא, וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַיָּא, וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא תוֹרָא, וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַשּׁוֹחֵט, וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:

חד גדיא מופיע לראשונה בדפוס פראג ש"ן בהגדת האשכנזים, ובהגדות הספרדים אינו.

השיר נתחבר בשביל התינוקות שלא יישנו.
מפרשי ההגדה תלו בו רמזים נסתרים ופרשוהו בדרך אלגורית:
הגדי רמז לישראל
האב הוא הקב"ה;
שני זוזים הם משה ואהרן או שני הלוחות;
שונרא הוא אשור;
כלבא – בבל;
חוטרא – פרס;
נורא – יון;
מים – רומי;
תורא - כובש ארץ ישראל;
השוחט - נוסעי הצלב;
מלאך המות – שלטון המציק לישראל;
ולבסוף יגאל הקב"ה את החד גדיא ישראל גוי אחד.

ר"י עמדין הלך בדרך אחרת:
המשיל חד גדיא לנשמה היחידה שזזה (מלשון זוזים) ממקומה מעולם המלאכים,
באה אל החומר המתאוה, כמו שונרא;
ותאותו תתפתח ונעשה ככלב עז נפש לא ידע שבעה;
וחוטרא או מקל שקד הוא לרעה;
עד כי תתגבר בו רתיחות הנערות כמו נורא;
ואח"כ יתחילו ימי הירידה והזקנה;
ויעלו המים הזדונים כנחל שוטף לכבות את נר ה' נשמת אדם;
ולא לקח מוסר כי עודנו כשור המועד;
ושוחט ומושך הנשמה בחבלי עונות;
עד בוא המות להפריד הנשמה מן הגוף;
ותבוא לפני הקב"ה לתת דין וחשבון (סדור שער השמים ובית יעקב).

הערה: מקובל לתרגם את: דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. לעברית כך תרגום לעברית: שקנה אבא בשני זוזים. אולם בשפת ה"לישן דידן" (ניב יחודי של ארמית) המדוברת ע"י יהודים שחיו בעיר אורמיה שבאזרביז'ן, פירוש המילה דזבין אבא הוא: שמכר אבא. [הערת מנשה יעקובי].




הערות לערך:
שם המעיר: הרב צ.י.דרורי נצרת עילית
הערה: דְּזַבִּין אבא = שמכר אבא, או דִּזְבָּן אבא = שקנה אבא .

בראשית מא. נ"ו : וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: מסביר רש"י : : וישבור למצרים – "שבר" לשון מכר ולשון קנין הוא .
וכן וכן בתרגום אונקלוס בראשית מב. ג' :"וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם". מתרגם אונקלוס : וּנְחַתוּ אֲחֵי יוֹסֵף, עַסְרָא, לְמִזְבַּן עֲבוּרָא, מִמִּצְרָיִם.
לְמִזְבַּן – נשמע כמו "למכור" , כי "לקנות" צריך – לכאורה - לתרגם ל - לִזְבָּן.
משמע שכשם שבעברית "שבר" לשון מכר ולשון קנין הוא . גם בארמית זַבִּין הוא לשון מכר וגם לשון קנין !

והמסקנה : אין צורך לתקן את הנוסח המקובל. דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי. חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא".


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן