לדף ראשי




החזיר אסור באכילה והוא מהחיות הטמאות.
חז"ל ראו בחזיר חיה יחידה שמפריסה פרסה ואינה מעלה גירה:

שאין לך דבר שמפריס פרסה ואינו מעלה גרה אלא חזיר לפיכך פרט לו הכתוב (חולין נ"ט. עי' רמב"ן עה"ת).

איסור סחורה בחזיר
החזיר אינו מאיסורי הנאה, והוא ככל הבהמות הטמאות שמותרות בהנאה.
נהגו היתר להאכיל חזיר לפועלים גויים או לתווך במכירת חזירים (יו"ד סי' י"ז ג).
אסור לגדל חזיר וכלב (חו"מ סי' ת"ט), ונמשלו מגדלי החזירים למלווי בריבית (ברכות נ"ה).

טעם האיסור
חז"ל שללו את ההסבר שבשר החזיר אינו ראוי לאכילה:

אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי בו אבל מה אעשה והתורה אסרתו.

רמב"ם, מורה נבוכים ג, מח
החזיר לח יותר על המידה, ורבים בו העודפים,

ויותר מכן מאסתו התורה מחמת ריבוי טינופו, ושהוא ניזון מטינופים, וכבר ידעת הקפדת התורה על ראיית הלכלוכים אפילו במדבר במחנה, כל שכן בתוך הערים.
ואילו היינו מגדלים חזירים למזון, היו נעשים השווקים ואף הבתים מטונפים יותר מבית הכיסא, כמו שאתה רואה בארצות הצרפתים עתה. וכבר ידעת אמרם ז"ל "פי חזיר כצואה עוברת דמי".

הפרשנים האחרונים סוברים שהאיסור הוא מטעם נזק לנפש.
רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק, שער שישים:

טעם כל האיסורים הללו אינו מצד הנזק המגיע מהם לגופים, כי אם מטעם שמטמאים ומשקצים את הנפשות ומאטימים הכוח השכלי ומולידים שיבושי דעות ובולמוס תאוות נוכריות ובהמיות המשחיתות אותן ומפסידות כוונת בריאותן. תדע, שהרי יש בריאות אחרות שהזיקן מפורסם, כגון האפעה וכל נחש שרף ועקרב וכו', לפי שהוא ידוע אצלו יתעלה שאין טומאתו חמורה כל כך כהיזק הנפשית אשר לרפואתו יכוין בכל זה.

ר' שמואל לוצאטו:

איסורי אכילה אינם לשמירת הבריאות, כי הנה התורה אסרה אכילת הגמל, והישמעאלים אוכלים בשרו, והוא להם מאכל טוב ואינו מזיק.
אבל איסורי אכילה הם איסורי קדושה, כדי שיהיו ישראל ממלכת כוהנים וכו' (משתדל עה"ת ויקרא י"א ב).

גם איסור חזיר אינו מצד הבריאות, אלא מצד הנזק לתכונת הנפש. לכך רמזו חז"ל באמרם:

אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי בו אבל מה אעשה והתורה אסרתו.

ונשאר הטעם העיקרי סתום כמו פרה אדומה.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
חוק איסור גידול חזיר / מנחם בגין



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן