לדף ראשי




אסור לחלל את שמו של הקדוש ברוך הוא בעיני הגויים, "למה יאמרו הגוים", ואסור לחלל את שמו בעיני יהודים, ע"י מעשים שליליים שעושים לומדי תורה, העוברים על מצוות ה' ומתבזה הדת על ידם.

במצוה הזאת יש עשה ולא תעשה – לא לחלל את שם ה', ולקדשו:

ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כ"ב ל"ב).

המחלל את השם עושה עבירה להכעיס ובפרהסיה, והמקדש את השם מוסר את נפשו שלא לעבור על ע"ז, שפיכות דמים וגלוי עריות, או על מצוות אחרות בשעת השמד (עי' ס' החנוך סי' שי"ד). כמו כן המתנהג בדרך הגורמת לאנשים להוקיר את התורה ולומדיה – קידש את השם.

חילול השם על ידי תלמיד חכם
תלמיד חכם מוזהר ביותר על חלול השם:

כל מקום שיש חלול השם אין חלקין כבוד לרב (ברכות י"ט).
היכא דמי חלול השם? אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר (וחושבין שאינו משלם ויזלזלו בגזל).
איכא דאמרי: כל שחבריו מתביישין מחמת שמועתו וכו' (יומא פ"ו).

אמרו:

תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, סוף מחריב ביתו... ומחלל שם שמים (פסחים מ"ט).

קידוש השם
מחזירים את אבדת הגוי במקום שיש חילול השם או קידוש השם (ב"ק קי"ג). כדי לקדש את שם ה' אלוהי ישראל.

דברים רבה (וילנה) פרשה ג ד"ה ג ד"א מה

מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור אחד מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו. אמרו לו רבי (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר.
אמר להם ר"ש בן שטח: חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי. הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאל "ברוך ה' אלוהי שמעון בן שטח".

אבא אושעיא איש טוריא היה כובס, והחזיר תכשיטים למלכה שאבדה אותם. כאשר מאנה לקחת, באמרה "כבר זכית בהם ויש לי רב", השיב:

"אורייתא גזרת הכי, דנחזיר אבדה",

והיא אמרה:

"בריך אלההון דיהודאי".

ר' שמואל בר סוסרטיי מצא ברומא תכשיטים שאיבדה המלכה, והודיעה שהמחזיר אבדתה בתוך שלשים יום יקבל פרס, ואם לא יחזיר עד שלושים יום יכרתו ראשו. ר' שמואל חכה עד אחר שלושים והחזיר התכשיטים למלכה. כאשר שאלה אותו: האם לא היית במדינתי ולא שמעת הכרוז? אמר לה:

"דלא תימרון בגין דחלתך עבדית, אלא בגין דחלתיה דרחמנא"
אמרה ליה: בריך אלההון דיהודאי (ירוש' ב"מ פ"ב ב).
[-שלא תאמרי בגלל הפחד ממך החזרתי, אלא בגלל פחדי מהקב"ה.
אמרה לו: ברוך אלוהי היהודים].

הערות לערך:
שם המעיר: יהודי
הערה: זהו יסוד מעוות של המילה חילול השם. לשון הרמב"ם הוא כך:
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה
וכל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ועבר ולא נהרג הרי זה מחלל את השם, ואם היה בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים ובטל מצות עשה שהיא קידוש השם ועבר על מצות לא תעשה שהיא חלול השם.
וכן עוד כתב רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה
הלכה י
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה', ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים.
ואחר כך כותב הרמב"ם גם
בהלכה יא
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.

אבל ודאי שאין לקרוא חילול השם למעשיו של אדם יהודי הנוהג כמצוות התורה ואינו חושש ואינו שם לה למלעיגים עליו למלעיגים עליו מציבור שאינו שומר תורה ומצוות אשר התנהגותו שהיא על פי התורה סותרת את מנהגיהם ודעתם ואינה מוצאת חן בעיניהם בעליל. לזאת לא יקראי חילול השם. אלא אדרבה זהו קידוש השם! כי אדם צריך למצוא חן בעיני הבורא ולא לחפש למצוא חן בעיני אחיו התועים ה' יחזירם בתשובה שלימה. וזהו עיוות חדש שנכנס מאנשים הנחיתיים מעצמם.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן