לדף ראשי

דברים פרק כה
(ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
(ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
(ז) וְאִם לֹא יַחְפּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
(ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
(ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
(י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:

מצוות ייבום וחליצה
דין ייבום הוא, שאם מת אדם בלא בנים, נושא אחד מאחיו את האלמנה ויורש את נכסיו, והבן הנולד ימשיך את שושלת האח שמת בלי בנים.
במקביל לאפשרות הייבום נתנה התורה אפשרות לחליצה. יש מקרים רבים שבהם טובת השניים היא שהיבם לא יישא את יבמתו, כמו למשל אם יש ביניהם הבדלי גיל גדולים. במקרים כאלה האישה משתחררת על ידי חליצה, והיא מותרת לכל אדם, פרט לכוהן.
היבמה לפני ייבום וחליצה קרויה "זקוקה לייבום" או "זקוקה", והיא אסורה לכל אדם, פרט למייבם. מדין תורה היבם אינו צריך לקדש את היבמה. חכמים תיקנו קידושין ליבם ויבמתו, וקראו להם "מאמר".

החליצה
כיצד חולצים? מביאים ליבם נעל של עור, והוא נועל אותה ברגל ימין וקושר את רצועותיה על רגלו. והיבם והיבמה עומדים בפני בית דין, ומקריאים ליבמה בלשון הקודש "מאן יבמי", ואחר כך מקריאים ליבם "לא חפצתי לקחתה", והיבמה מתירה את רצועות הנעל מעל רגלו וחולצת את הנעל ומשליכה אותה לארץ.
ואחר כך היא עומדת ויורקת בארץ כנגד פניו, ואחר כך מקריאים לה "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו...".
במדרש תנחומא נאמר: "מצוות הייבום הוא מכלל החוקים, והוא שדרשו חז"ל 'את חקותי תשמרו': דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבים עליהם. ואלו הן: שעטנז ובשר חזיר ורוק היבמה והרבעת כלאיים ופטר חמור ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה." לפי זה, היתר יבמה לזר על ידי חליצה הוא חוק, ואין אנו מבינים את טעמו.

ייבום וחליצה בזמן הזה
קיימת מחלוקת מימי הגמרא ועד היום מה עדיף: לחלוץ או לייבם. היו שהעדיפו ייבום, כפי שמשתמע מן הכתובים, והיו שהעדיפו חליצה. טעמם: מצוות ייבום באה כשהיא דוחה את איסור כרת של אשת אח (אדם שמת, ויש לו בנים, אסור לאֱחיו לשאת את אלמנתו באיסור "כרת"). מכאן שהמייבם המתכוון לשם מצוות ייבום, מקיים את המצווה, ואיסור אשת אח מתבטל. אך מה יהיה אם כוונתו לייבם בגלל הירושה? במסכת יבמות (דף לט) אומר אבא שאול: "הכונס יבמתו לשם נוי, לשם אישות ולשום דבר אחר, כאילו פוגע באיסור ערווה, וקרוב בעיניי להיות הוולד ממזר".
במשך הדורות התקיימו שתי גישות אלו זו בצד זו: בארצות המזרח נהגו לייבם, ואילו במדינות אירופה העדיפו לחלוץ. כנס רבנים ארצי שהתכנס בירושלים בשבט תש"י החליט:

"הננו גוזרים על תושבי ארץ ישראל ועל אלה שיעלו מעתה והלאה לאסור עליהם מצוות ייבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם כפי מה שיפסקו עליהם בית הדין, עד שיפטרו את יבמתם בחליצה."

קשיים בגלל סירוב לחלוץ
קשיים משני סוגים עשויים להתעורר בגלל החליצה: אם היבם מסרב לחלוץ, היבמה נשארת כעגונה, ואינה יכולה להתחתן, ואם היבמה מסרבת לחלוץ, והיבם רווק, אסור לו להתחתן, בגלל חרם דרבנו גרשם.
רוב התקלות למעשה הן כאשר היבם מסרב לחלוץ.
תקנה של הרבנות הראשית מיום כא בטבת תש"ד מתייחסת לבעיה זו. וכך הוחלט שם:

"אחרי העיון הראוי בשיטות הראשונים והאחרונים ז"ל נקבע אצלנו לפסק הלכה למעשה... כשהיבם מסרב לחלוץ, אחרי שלושה חודשים על בית דין לחייבו במזונות יבמתו, עד שימלא חובתו כתורה וכמצווה, שאם לא כן תישאר חלילה עגונה לעולם."

בדרך זו מודדים לסרבן במידתו: הוא רוצה להרוויח בגלל סבלה של האלמנה, ועל כן בית הדין מחייב אותו במזונותיה עד שיחלוץ.

שטר פטור מחליצה
בעבר היה נהוג שטר פטור מחליצה, שתפקידו לכפות על האחים לחלוץ. שטר זה כותבים אחי החתן לכלה לפני הנישואין. הם מקבלים עליהם בקניין ובשבועה שאם יעדר וימות אחיהם החתן בלי זרע קיימא, ותהיה האשה שנושא עתה זקוקה ליבם, כל אחד מהם שתתבע אותו לחלוץ, יהיה חייב לפוטרה בחליצה כשרה בחינם או בשכר קצוב של 5% מכתובתה ולא יותר, מיד לאחר כלות שלושה חדשים להעדרו. ורשות לבית הדין לכפות אותו לקיים הבטחתו, וההוצאות על האחים (נחלת שבעה סי' כ"ב).
אם האחים קטנים, כותב אבי החתן שטר בטחון על החליצה, שאם ח"ו יעדר בנו בלי זרע קיימא ישתדל להשיג חליצה מבניו כשיגדלו.


מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
סיפור החליצה של ברונקה סטאביסקי / שמחה רז



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן