לדף ראשי



יהושע בן גמלא תקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, ומכניסים אותם כבן שש או כבן שבע שנים (ב"ב כ"א).
במשנה אמרו:

בן חמש למקרא (אבות פ"ה).

המלמדים נערים קטנים הי להם עד 25 תלמידים בכיתה. אם היו יותר תלמידים, נתנו למורה ריש דוכנא לעזר (ב"ב כ"א).

טקס הכניסה ל"חדר"
כתב בעל הרוקח:

מנהג אבותינו שמושיבים את התינוקות ללמוד בערב ראש חודש, ומכסים את הילד כדי שלא יראה דבר טמא כמו חזיר וכלב, ויוליך האב את הילד לבית הספר בבוקר שהוא עת רצון, ויתנו לתוך חיקו של המלמד. ע"ש הכתוב:
כאשר ישא האומן את היונק... אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי.
ומביאים הלוח של א"ב ג"ד... והתינוק יאמר כל אות אחריו, ואח"כ תשר"ק... והתינוק עמו. ויתן טעם דבש על הלוח, ויאכל הילד הדבש מעל האותיות וילחך בלשונו. אחר כך יאמר הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" [תורה תהא אומנתי], והפסוק "ויקרא ה' אל משה...".
ומביאים עוגה שנלושה בדבש ע"י אישה טהורה, וכתוב עליה:
ה' אלוהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבקר בבקר, יעיר לי אוזן לשמוע בלמודים, ה' אלוהים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסיגותי.
וקורא המלמד כל תיבה, והילד אחריו, ומברך בורא מיני מזונות ואוכל העוגה. גם כותבים על העוגה "זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'".
אח"כ מביאים ביצה מבושלת וכתוב על הקליפה כך:
ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותנה אליך, ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק.
וקורא המלמד כל תיבה עם התינוק, וקולף הקליפה, ואוכל הילד את הביצה (מקורי המנהגים סי' ג).

במחזור ויטרי (עמוד 628) כתוב:

כשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה, מרחיצין אותו ומלבישים אותו בגדים נקיים, ולשים לו שלוש חלות של סולת בדבש, ובתולה לשה את העיסה. ומבשלים לו ג' ביצים, ומביאים לו תפוחים ומיני פירות, ומחזרין אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר, ומכסהו תחת כנפיו ומעלהו לבית הכנסת. ומקרין לו את האותיות, ואחר כך מחפים אותו בדבש, ואומרים לו לחוך, ומחזירים אותו לאמו מכוסה. כשמתחילים ללמדו מפתים אותו ולבסוף מניחים רצועה על גביו, ופותחים ללמדו בתורת כוהנים.

כשמתחיל ללמוד חומש פותחים לו בויקרא ועושים סעודה. משום דאיתא במדרש (ויק"ר פ"ז)

מה הקורבנות טהורים אף התינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות, ומעלה אני עליכם כאלו הקריבו קרבן לפני. והכהן שהיה מקריב בפעם הראשון היה עושה יום טוב לכל אחיו ואוהביו (מחזור ויטרי עמוד 630).

טעם אחר: משום שכתוב ב"ויקרא" אות א' זעירא, לרמז שמלמדים תינוק קטן א"ב (ס' מטעמים 48).
במדרש אחר נראה שהתחילו ללמוד עם הנער ספר בראשית (עי' מדרש עשרת הדברות באוצר ישראל עמוד 456).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
"החדר" כמוסד חינוכי / שמעון תודר
"המלמד" באשכנז בימי הביניים במאות הי"ב-י"ד / משה פישר



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן