לדף ראשי




המקור לנס חנוכה ולהדלקת נרות החנוכה מצוי במסכת שבת דף כא:

כשנכנסו היונים להיכל טימאו כל השמנים, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד, ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה הבאה קבעום יום טוב בהלל והודאה .

המקור ההסטורי של מרד החשמונאים הוא בספר חשמונאים:

ספר חשמונאים א, ד - הקרב נגד גורגיאס
ויקח גורגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים בחור, ויסע המחנה בלילה להתנפל על מחנה היהודים ולהכותם פתאום, ובני המצודה היו לו למורי דרך. וישמע יהודה וייסע הוא וגיבוריו להכות את חיל המלך אשר בעמאוס, כל עוד החיל מפוזרים מחוץ למחנה.

ויבוא גורגיאס אל מחנה יהודה בלילה, ולא מצא איש. ויחפש אותם בהרים, כי אמר בורחים הם מפנינו. וכאשר היה יום, נראה יהודה בעמק בשלושת אלפי איש, אולם מגן וחרב לא היה להם כאשר חפצו. ויראו את מחנה הגויים החזק מבוצר, ופרשים סובבים אותו, והם מלומדי מלחמה, ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: 'אל תיראו מהמונם ומעברתם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה וחילו. ועתה נקרא לשמים: אם יחפוץ בנו - יזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום, וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל'.

וישאו הנוכרים את עיניהם ויראו אותם באים לקראתם. ויצאו מן המחנה למלחמה. ויתקעו אשר עם יהודה, ויתגברו ויגפו את הגויים. וינוסו אל העמק, וכל האחרונים כולם נפלו בחרב. וירדפו אחריהם עד גזר ועד ערבות יהודה, ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.

וישוב יהודה ויחדל מרדוף אחריהם. ויאמר לעם: "אל תחמדו את השלל, כי
המלחמה לנגדנו, וגורגיאס והחיל בהר קרוב לנו. ועתה עמדו בפני אויבינו והילחמו בהם, ואחרי כן תקחו שלל וקוממיות". עוד יהודה מדבר את הדברים האלה, וירא חלק נשקף מן ההר. וירא כי ניגפו וכי שורפים את המחנה, כי העשן אשר עלה הראה את אשר נהיה. וכאשר ראו את כל אלה, וייבהלו מאוד. וכאשר ראו הגויים את מחנה יהודה בעמק נכון לקרב, ויברחו כולם אל ארץ פלישתים. ויהודה שלל ובזז את המחנה, וייקח זהב וכסף רב, ותכלת וארגמן ורכוש רב. ובשובם שרו והיללו לשמים כי טוב כי לעולם חסדו. ותהי תשועה גדולה לישראל ביום ההוא.

המלחמה בבית צור
ומן הנוכרים נמלטו ויבואו ויגידו ללוסיאס את כל הקורות. וכשמעו הכול נבהל, וייחר לו כי לא היה כחפצו בישראל ולא נעשה הדבר אשר ציווה לו המלך. ולתקופת השנה אסף לגדודים שישים אלף איש בחור וחמשת אלפים פרשים להילחם בהם. ויבוא ליהודה ויחנו בבית צור, ויפגשם יהודה בעשרת אלפים איש. וירא את המחנה הכבד, ויתפלל ויאמר: "ברוך אתה מושיע ישראל, המשבית עברת הגיבור ביד דוד עבדך והמוסר מחנה פלישתים בידי יהונתן בן שאול ונושא כליו. הסגר נא את המחנה הזה ביד עמך ישראל, ויבושו בחילם ובפרשיהם. תן להם מורך לב ושבור אומץ חוזקם ורעדו בשברם. הפילם בחרב אוהביך ויהללוך כל יודעי שמך בתודה".

ויילחמו אלה עם אלה ויפלו ממחנה לוסיאס כחמשת אלפים איש, ויפלו לפניהם. וכראות לוסיאס את המכה אשר היתה בצבאו ואת האומץ אשר היה ליהודה, כי נכונים הם גם לחיות גם למות בגבורה - וייסע לאנטיוכיה, וירב לאסוף חיל שכירים לעלות עוד הפעם ליהודה.

ויאמר יהודה לאחיו: "הנה ניגפו אויבינו, נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו". ויקהל כל המחנה ויעלו להר ציון. ויראו את מקדשנו שומם, והמזבח מחולל, והשערים שרופים, ובחצרות גדלים שיחים כמו ביער או כמו על אחד ההרים, והלשכות חרבות. ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו עפר על ראשיהם. ויפלו על פניהם ארצה, ויתקעו בחצוצרות התרועה, ויצעקו אל השמים.

חנוכת המקדש
אז יפקיד יהודה אנשים להילחם עם אשר במצודה עד אשר יטהר את המקדש. ויבחר כוהנים תמימים חפצי תורה, ויטהרו את המקדש ויוציאו את אבני השיקוצים למקום טמא. וייוועצו על מזבח העולה המחולל מה לעשות בו, ותיפול להם מחשבה טובה לנתוץ אותו לבל יהיה להם למוקש, כי הגויים טימאוהו. ויתצו את המזבח, ויניחו את האבנים על הר הבית במקום ידוע, עד אשר יבוא נביא להורות עליהן.

ויקחו אבנים שלמות על פי התורה, ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. ויבנו את המקדש ואת פנים הבית, ואת החצרות קידשו. ויעשו את כלי הקודש חדשים, ויביאו את המנורה ואת מזבח העולה והקטורת ואת השולחן להיכל. ויקטירו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה, ויאירו בהיכל. וישימו על השולחן לחם, ויורידו את הפרוכות ויכלו את כל המעשים אשר עשו.

וישכימו בבוקר בעשרים וחמישה לחודש התשיעי, הוא חודש כסליו, בשנת מאה וארבעים ושמונה (שהיא שנת 162 לפנה"ס). ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו. בעת וביום אשר טימאוהו הגויים, בעצם היום ההוא חנך בשירים ובנבלים, בכינורות ובמצלתיים. וייפול כל העם על פניו, ויתפללו ויודו לשמים אשר עשה אתם טוב. ויעשו את חנוכת המזבח שמונה ימים, ויקריבו עולות בשמחה, ויקריבו זבח שלמים ותודה. ויפארו את פני ההיכל בעטרות זהב ובמגינים קטנים, ויחנכו את השערים והלשכות, ויעשו להם דלתות. ותהי שמחה גדולה מאוד בעם, ותסר חרפת הגויים.

ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם מדי שנה בשנה, ימים שמונה, מיום עשרים וחמישה לחודש כסליו בשמחה וגיל. ויבנו בעת ההיא את הר ציון מסביב, חומה גבוהה ומגדלים חזקים, לבל יבואו הגויים וירמסום כאשר עשו. ויעמידו שם חיל לשמרו, ויבצרו את בית צור לשמרה להיות מבצר לעם בפני אדום.

דיון ביחסם של חז"ל לחשמונאים במקור הבא:
חז"ל וחג החנוכה / שמואל ספראי

מדרשים קדומים על חג החנוכה
מגילת אנטיוכוס היא מדרש אגדה היסטוריוגרפי, הידוע גם בשם "מגילת חנוכה", "מגילת בני חשמונאי" ו"מגילה יוונית".
מגילת אנטיוכוס

שני מדרשים על חנוכה מצויים במקורות הבאים:
מדרש לחנוכה / י. ד. אייזנשטיין
מדרש מעשה יהודית / י. ד. אייזנשטיין

מלחמות יהודה המכבי
סקירה על מלחמות יהודה המכבי מצויה במאמרים הבאים:
מלחמות הגבורה של יהודה המכבי / ברוך קנאל
מערכת כפר שלם ומערכת חדשה / שרגא גפני
נפילת יהודה במערכת ליש / שרגא גפני
חז"ל וחג החנוכה / שמואל ספראי
נס המהפכה החשמונאית / י. ה. ייבין

הלכות חנוכה
הלכות חנוכה מפורטים במקורות הבאים:
הלכות חנוכה מאת הרב יוסף צבי רימון
הלכות חנוכה - הרב ש' מן-ההר; ספר התודעה

על הדלקת נרות בחנוכה – עיון דידקטי:
מדוע מדליקים נרות בחנוכה? / יהושע רוזנברג

סדר הדלקת הנרות
מצוות נר חנוכה משתשקע החמה ויאותו לאור הנר, עד שתכלה רגל מן השוק.
עיקר ההדלקה היא נר אחד בכל יום, אך כדי להבדיל בין הימים מדליקים מנר אחד עד שמונה נרות.
ב"ש אומרים ביום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך,
וב"ה אומרים ביום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
הלכה כב"ה, וכן נוהגים.
בעל הבית מדליק לכל בני ביתו, והמהדרים מדליקים נר לכל אחד ואחד, וידליק שיעור שמן לחצי שעה.
מניחים נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ בצד שמאל, כדי שיהא בכניסתו הנר משמאל והמזוזה בימין ויעבור בין שתי מצוות.

בכל ערב משמונת ימי חנוכה מדליקים נרות חנוכה. בערב הראשון נר אחד, בערב השני שני נרות, ומוסיף והולך נר בכל ערב. לפני ההדלקה מברכים ברכת הנר, ברכת הנסים ובערב הראשון מוסיפים ברכת הזמן.

ברכת הנר

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה.

ברכת הנסים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.

ברכת הזמן
בערב הראשון מוסיפים גם "שהחיינו":

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

מן הערב השני ואילך מתחילים להדליק מהנר הנוסף, משמאל לימין.
אחר ההדלקה אומרים "הנרות הללו":

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנַחְנוּ מַדְלִיקִים עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמוֹנָת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבַד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיך וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ. (מסכת סופרים פרק כ).

בקהילות אשכנז נהגו לשיר את הפיוט "מעוז צור ישועתי". בקהילות המזרח אומרים: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

מנהגים הקשורים לחג החנוכה, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מנורות / חיים אודם
מאוצרות מוזיאון יהדות איטליה / דוד קאסוטו
זהבה בנימין / תשמישי קדושה




הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: מה הסיבה שבימי חנוכה, ב"שיר של יום" אין אומרים
"השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן" ?

בברכה
מתתיהו צברי
לעיון נוסף:


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן