לדף ראשי




הקונה מגוי כלי המיוחד לשימוש של מאכל, מטביל אותו במקווה כדין טבילת גרים, הואיל ויצא הכלי מטומאת גויים לקדושת ישראל. ואם יש חשש שהכלי אינו חדש, והשתמשו בו לבישול מאכלי איסור, מגעיל אותו תחילה לסלק את האיסור ממנו, ואחר כך מטבילו.

יש אומרים שטבילה זו דאורייתא היא, הוא שנאמר (במדבר לא, כג): "אך במי נידה יתחטא." ופירשו חז"ל, במים שהנידה טובלת בהם. ויש אומרים שטבילה זו מדרבנן היא, אלא שהביאו את המקרא אסמכתא. ומכל מקום לא חייבו בטבילה זו אלא כלים שמשתמשים בהם למאכל, שחיי אדם תלויים בהם. כן חייבו חז"ל בטבילה רק כלי מתכת וזכוכית, שהשימוש בהם למאכל שכיח ביותר.

המטביל כלי מתכת וזכוכית מברך ". . . אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלים", כלי חרס המצופים ציפוי זכוכית נוהגים להטבילם בלי ברכה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן