לדף ראשי




אחר שבע שמיטות מגיעה שנת היובל שהיא שנת החמישים שנה (ויקרא כ"ה), ונקראת יובל מפני שתקעו בה בשופר.
הנביא קרא ליובל שנת הדרור (יחזקאל מ"ו) כי בה נשתחררו העבדים.

כל דיני שמיטת קרקע וקדושת הפירות נוהגים גם ביובל.

מצוות היובל שאינן נוהגות בשנת השמיטה:
א) לספור השנים שבע שבע,
ב) לקדש שנת החמישים
ג) לתקוע בשופר בעשרה בתשרי (יום כיפור)
ד) לקרוא דרור לכל העבדים העברים;
ה) להחזיר את הקרקעות המכורות לבעליהן הראשונים שנאמר: והארץ לא תימכר לצמיתות.

ביטול היובל
בני ישראל התחילו למנות שמיטות ויובלות משנכנסו לארץ ישראל, אחר שבע שכבשו ושבע שחלקו, ומנו 17 יובלות עד הגלות (ערכין י"ב.), ומשגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה (קנ"א שנה לפני חרבן בית ראשון) בטלו היובלות, שנאמר:

וקראתם דרור בארץ לכל יושביה -
בזמן שכל יושביה עליה (שם ל"ב).

כשחזרו בימי עזרא לא מנו יובלות, כי לא היו כל יושביה עליה, ולא היו צריכים לשמור מצוות היובל, אבל בית דין מנו יובלין כדי לקדש שמיטין (עי' רמב"ם פ"י).

יש אומרים כי בבית שני נהגו יובל כראוי, למרות שלא שבו כל ישראל לארץ. הסיבה לשמירת היובל הוא שנמצאו בארץ ישראל מקצת מכל שבט ושבט, ובנו בית מקדש, וזכו להחזיר עטרה ליושנה. דבר זה נחשב כאילו היו כל יושביה עליה. וכן דעת רבנו תם (תוס' גטין ל"ו.) ודעת בעל הלבושים (חו"מ סי' ס"ז).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
חשבון שמיטים ויובלות / ח. י. בורנשטיין



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן