לדף ראשי




מצווה לשבות ביום כיפור כמו בשבת, שנאמר:

שבת שבתון היא לכם וגו',

ואסור לעשות בו מלאכה שנאמר:

כל מלאכת עבודה לא תעשו (פ' אמור).

איסורי יום הכיפורים ושבת זהים, מלבד העונש על המחלל את היום: העושה מלאכה בשבת במזיד חייב סקילה וביום כיפור כרת.
יום כיפור חל בימי בדה"ז (או"ח סי' תכ"ח), כדי שלא יחול יום כיפור ביום א' או ביום ו' - שלא יהיו שני ימים שאסורים במלאכה סמוכים זה לזה, וכדי שלא יחול הושענא רבא ביום שבת שלא תדחה מצוות ערבה.

ערב יום כפורים
כתיב:

"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב".
יכול בתשעה ממש?
ת"ל בערב.
אי בערב יכול משתחשך?
ת"ל בתשעה.
הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום, מלמד שמוסיפים מחול על קדש.
(ר"ה מ').

וכן ביציאתו.

ר' חייא בר רב מדפתי דרש, לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, וכל דנפיש טפי באכילה ושתייה בתשיעי עדיף (שם, רש"י).

בערב יום כיפור עושים חלות עגולות בדמות עופות עם כנפים, משום שביום כיפור דומים ישראל למלאכים. וכתוב במלאכים "שש כנפים להם" (ס' מטעמים 101).
ונהגו לאכול לביבות ממולאות בבשר, כי הבשר רמז לדין, והבצק המכסה אותו רמז לרחמים, ומחוברים יחד למזג ולהמתיק הגבורות על דרך הקבלה (זרע קדש, מובא בטעמי המנהגים פ"ז ע"א).

בקשת מחילה
נהגו בערב יום כיפור לבקש מחילה זה מזה לפי שיום כיפור הוא יום סליחה ומחילה. צריך כל אדם להקדים ולמחול לחברו, לפייס את חברו ולבקש מחילה ממנו. מבקשים עד שלוש פעמים, שנאמר "אנא שא נא" שאמרו אחי יוסף, והמוחל לא יהיה אכזרי וימחל לו בלב שלם.

המוציא שם רע על חברו אין לו למחול לו (מהר"ו בדרשותיו דף פ"א), והוא מהירושלמי (יומא פ"א) א"ר ייסא בשאר עבירות, אבל במוציא שם רע על חברו אין לו מחילה עולמית (מטה משה ח"ה סי' תתמ"ח).

א"ר יצחק כל המקניט את חברו אפילו בדברים, צריך לפייסו. וא"ר חסדא צריך לפייסו בשלוש שורות של בני אדם (יומא פ"ז).
ואם מת, מוליך עשרה בני אדם, ועומד על קברו ואומר: חטאתי לה' אלהי ישראל, ולפלוני חטאתי שחבלתי בו (ירוש' יומא פ"ח ז).

התענית ביום כיפור
מצוות להתענות ביום כיפור שנאמר:

אך בעשור לחדש השביעי הזה וגו' ועניתם את נפשותיכם,

ואסור לאכול ולשתות בו, שנאמר:

וכל הנפש אשר לא תעונה ביום ההוא ונכרתה מעמיה וגו' כי יום כפורים הוא לכפר עליכם (ויקרא כ"ג ל"ב).

פירשו חז"ל "עינוי נפש" שהוא "אבדת הנפש" - זה אכילה ושתייה. ילדים מגיל בר מצווה, וילדות מגיל בת מצווה, מתענים ביום הכיפורים. ילדים צעירים יותר - מתענים שעות מעטות לפי כוחם.
חכמים קבלו שגם רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה אסורים ביום הכיפורים.
ר' אליעזר פטר מאיסור רחיצה מלך ומלכה שמותרים לרחוץ פניהם ביום כיפור.

שיעור איסור האכילה ביום כיפור ככותבת הגסה עם גרעינתה, ושיעור שתייה מלא לוגמיו. שיעור כותבת הגסה היא כשני זיתים, והוא שיעור כפול מבכל מאכלות אסורות, מפני שהתורה אסרה האכילה ביום כיפור משום עינוי, ואין דעתו של אדם מתיישבת בפחות מזה.

תינוקות מותרים באכילה שתייה ורחיצה וסיכה, ואסורים בנעילת הסנדל (יומא ע"ח:), ונוהגים לחנכם לשעות (שם פ"ב.),
חולה שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי רופא בקי או על פי עצמו.
כתב מהר"י קולון (בשרש קנ"ט) שמעשים בכל יום שאנו סומכים על דברי רופאים גויים להאכיל החולה ביום כיפור.

האוכל ביום כיפור צריך להזכיר של יום כיפור בברכת המזון ב"יעלה ויבא" בברכת בונה ירושלם (תשב"ץ סי' תקס"ח).

תשובה וכפרה
מיתה ויום כיפור מכפרים עם התשובה. תשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ולא תעשה, ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכיפורים ויכפר.

האומר:אחטא ויום הכיפורים מכפר - אין יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו (משנה יומא פ"ה).

רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר ואם לאו אין יום הכיפורים מכפר.
ר' יהודה דרש אך בעשור - "אך" חילק, שיום הכיפורים מכפר רק על שבים ולא על שאינם שבים (שבועות י"ג).
עיקר העינוי ביום הכיפורים הוא משום תשובה, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות יעוררו החומר לתאווה וחטא, ויבטלו צורת הנפש המשכלת הדורשת סליחה וכפרה (עי' החנוך מצווה רע"ח).

מנהגים בתפילות
מעמידים שני אנשים ליד החזן בעמדו להתפלל כל נדרי, אחד מימינו ואחד משמאלו (ב"י לאו"ח סי' תרי"ט).
ביום כיפור באים לבית הכנסת גם העוברים על דת ישראל כל השנה. לכן נהגו לומר לפני כל נדרי, "על דעת המקום ועל הקהל... אנוך מתירים להתפלל עם העבריינים". וי"א שהעבריינים הם המנודים לקהל.
מנהגי "כל נדרי" / שלמה אשכנזי
כל נדרי / גרשום הרפנס

אחר תפילת מעריב יפקוד איש את רעהו ומנשקים זה לזה ואומרים תזכו לשנים רבות (מנהגי ק"ק אלגיר עמ' ס"ח).
כשחל יום כיפור בשבת אין אומרים בתפילה או"א רצה במנוחתנו כמו בשבת שחל ביום טוב, דכיון שהוא יום עינוי אין לו רצון כ"כ במנוחתנו (לבוש סי' תרי"ט), אך מנהגנו לאומרו.

שוטחים קש ותבן בבית הכנסת, כי אסור להשתחוות על רצפת אבן, משום האיסור:

ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה (עי' מגילה כ"ב).

ותקנו כן ביום הכיפורים, משום שבאותו יום אנו כורעים ומשתחווים בהזכרת השם בעבודה וב"עלינו" (של"ה עמוד העבודה דף דכ"ח ע"ב).
ועוד טעם משום שעומדים על רגליהם יחפים, ויש לחוש לצינה.

מנהג אלגיר (שם עמ' ס"ג) לפרוש מחצלות על קרקע בית הכנסת, כדי שיפלו על פניהם בסדר העבודה על המחצלת.

מנהגים בסדר היום
מהדרין לסדר ברית מילה ביום כיפור בבית הכנסת, כי איתא בפרקי דר"א (פכ"ט) כי ביום כיפור נימול אברהם, וכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של המילה ומכפר על כל עונותינו. שנאמר:

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

באותו מקום שנמול אברהם אבינו ונשאר דמו, שם נבנה המזבח, ולכך נאמר:

ואת כל דמו ישפך אל יסוד המזבח,
ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל ט"ז).

עושים הברית לפני אשרי, ואם צריכים לצאת מבית הכנסת למול, יכניסו מקודם הס"ת להיכל. ומברכים על הכוס, ויתנו לתינוק הנימול לטעום קצת, ואין נותנים לתינוק אחר.

קודם תפילת מוסף עושים הזכרת נשמות, שעיקר התיקון היה בשביל יום הכיפורים, ונהגו לידור צדקה בעד המתים.

במוסף אומרים את סדר העבודה, המתחיל למנהג האשכנזים "אמיץ כוח", ולמנהג ספרדים "אתה כוננת".

במנחה אין אומרים אשרי. הטעם הוא, כי בשאר שבתות שאדם בא מביתו למנחה, ועומד לפני ס"ת, תקנו לומר "תהילה לדוד" וסדר קדושא. אבל ביום כיפור הוא בבית הכנסת כל היום, ולכן כשיורד ממוסף אוחז ס"ת ודיו.

בנעילה פותחים בתהילה לדוד ובא לציון, וזהו ההפסק (מחזור ויטרי עמ' 394 בשם שו"ת בשר על גבי גחלים).

למנחה קורין בפרשת עריות, מפני שביום הכיפורים באים גם העבריינים שלא יבואו כל השנה לבית הכנסת, וצריכים להזהירם לפרוש מהעריות שבדבר הזה תלויה טהרת המשפחה.
ומפטירים בספר יונה. והטעם כדי ללמד לאדם שאין ביכולתו לברוח מאת ה' אם עבר עבירות, כדכתיב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח.
שלוש בריחותיו של יונה / יהודה איזנברג
ספר יונה: ורחמיו על כל מעשיו / לאה פרנקל

ועוד, כדי לעורר לתשובה, כמו שעשו אנשי ננוה ובה נושעו בראות ה' כי שבו ממעשיהם.
בברכת ההפטרה חותם במגן דוד, ואין לומר על התורה ועל העבודה, לפי שכבר עברה עבודת היום ואין עוד עבודה במנחה (ס' האגור, והמהרש"ל בתשובה, מטה משה ח"ה סי' תת"ף).

אחר תפילת נעילה תוקעים תקיעה אחת לזכר היובל. ובעיר קולוניא נהגו לתקוע קשר"ק, ואע"פ שלא אמרו עדיין הבדלה אין חוששים, כי תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה, ובתקיעה שאינה חובה אין גוזרים משום הוצאה מרשות לרשות, שהשופר מונח בבית הכנסת מר"ה (מחזור ויטרי עמ' 381).
טעם אחר לתקיעה זו להודיע שהוא לילה ויאכילו הנשים את בניהם שהתענו, ויכינו סעודת מוצאי יום כיפור (ב"י לטור סי' תרכ"ד בשם תוס שבת קי"ד; לקוטי הלוי 37 בהערה).

במוצאי יום טוב, כשיוצאים מבית הכנסת, מברכים איש את רעהו, כמו שאמרו בגמרא "ויום טוב היה עושה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים בלי פגע". לכן מרבים בסעודה במוצאי יום כיפור (טעמי המנהגים צ' ע"א).

טעם ליום הכיפורים
יום הכיפורים נבחר ליום כפרה ומחילה, כי ביום הזה נתרצה הקב"ה לישראל על עון העגל, שהרי בי"ז בתמוז ירד משה מן ההר ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שם שמונים יום, וירד ביום הכיפורים עם הלוחות השניות, והודיע להם כי ה' העביר חטאתם, ונקבע יום כפור לדורות.
ואפשר שמפני הטעם הזה נקבע גם ראש שנת היובל ביום הכיפורים (ויקרא כ"ה ט), כי בשנת היובל גאולה יתנו לארץ, ובו גם גאולת הנפש כמו גאולת הגוף בענייני ממונות, כי השדות חוזרות לבעליהם, והעבדים נשתחררו ושבו לבתיהם (עי' ספרי יתרו פ"ב ועי' רש"י שמות י"ח י"ג, ל"א י"ח).

מנהגים הקשורים ליום הכיפורים, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד

תפילות יום הכיפורים בנוסח עדות שונות




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן