לדף ראשי




תפילה שאומרים בשמונה עשרה בראש חודש וביום טוב בשחרית ובמנחה ובמעריב אחר ברכת רצה שהיא ברכת עבודה, ותפילה להשיב ישראל לירושלם (תוס' שבת כ"ד. ד"ה בבונה).

בימים אלה אומרים יעלה ויבא גם בברכת המזון לפני "ובנה ירושלם". ומזכירים בראש חודש "ביום ראש החדש הזה" וביום טוב "ביום חג המצות", "ביום חג השבועות", "ביום הזיכרון", "ביום חג הסוכות" ו"ביום השמיני חג העצרת הזה".

מנהג מגנצא, אם שני ימים ראש חודש, בלילה הראשון לפני תפילת עמידה בערבית קורא שמש העיר בקול רם בבית הכנסת "יעלה ויבא" להזכיר העם שיתפללו אותו, ובלילה השני קורא "ראש חדש", משום שממנו מונים ימי החדש (מנהגי מהרי"ל הל' ראש חדש). ואם ראש חודש יום אחד, קורא "יעלה ויבוא".
ומנהגנו להכריז רק בליל ראש חודש בערבית יעלה ויבא ואין מכריזים ביום שני כלל.

כשחל יום טוב בשבת אין אומרים ב'יעלה ויבא' "את יום השבת הזה", לפי שהיא תפילת זיכרון, ומזכירים בה רק את הימים שכתוב בהם זיכרון:

"ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון" (במדבר י)

ושבת אינה נקראת מועד (לבוש סי' תפ"ז, דברי קהלת עמ' 460).
מסיימים בברכת המזון "כי אל מלך חנון ורחום אתה" וכן לשון הכתוב (נחמיה מ' ל"א).
אין לומר כי אל [מלך] חנון ורחום אתה, שלא להשוות מלכות שמים למלכות בית דוד הנזכרת בברכת רחם. אבל בתפילת העמידה בראש חודש ויום טוב מוסיפים "מלך" (ברכות מ"ח. אבודרהם בשם הראב"ד, וכן כתב השל"ה דף פ"ב ע"ב ויוסיף אומץ סי' תשפ"ג).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
עיונים בתפילות ראש חודש / יעקב רוטשילד
מנהגי ראש חודש ומקורותיהם / שמואל חגי



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן