לדף ראשי




עשיית דין עצמית "פלילית" ו"אזרחית"
מעיון בשאלת עשיית דין עצמית בכללותה עולה שניתן להבחין בשתי קטגוריות עיקריות שאפשר לומר בכללות עליהן שאחת מהן מתייחסת לתחום הפלילי והשנייה לתחום האזרחי .

עשיית דין עצמית בתחום הפלילי עניינה מעשים של יחידים או קבוצות הפועלים באורח עצמאי בכוח הזרוע להשלטת חוק וסדר, כגון אכיפת קיום מצוות או בעניינים מדיניים-ביטחוניים . מעשהו של פינחס שייך בבירור לקטגוריה זו.

עשיית דין עצמית בתחום האזרחי, שנתמקד בבירורה בהמשך דברינו, מוגדרת בחוק כ"סיפוקה של דרישה, או הבטחה של דרישה, על ידי מעשה עצמאי של הדורש" . היא נבדלת מעשיית הדין העצמית בתחום הפלילי בעובדה שהעושה דין לעצמו בתחום האזרחי אינו מתכוון להגן על ערכים כלליים ועל טובת הציבור בכללותה, אלא לשמור על ענייניו הפרטיים.

דומה שביטוי מובהק ביותר לסוג האזרחי של עשיית דין עצמית נמצא במעשה שנביא להלן מפרי עטו של אפרים קישון. דבריו, המדברים בעד עצמם, מלמדים אותנו כי בהרבה מקרים קשה מאוד להגיע למימוש זכויות באמצעות מערכות המשפט, ודווקא עשיית דין עצמית מביאה לתוצאות הרצויות במהירות וביעילות. וזה מעשהו :

לפני עשר שנים לווה ממני קונשטטר 20 לירה לשעתיים. הוא הבטיח להביא לי את הכסף תוך 24 שעות. כיוון שלא הביא, נתתי לו צלצול, אז הוא ביקש ארכה של שבוע ימים.
מקץ שבוע ימים הלכתי אל קונשטטר ודרשתי את כספי. הוא הבטיח לי לסדר את העניין עד יום ב' בצהרים.
ביום ה' בערב הלכתי אל עורך דין והלה שלח לקונשטטר אזהרה של עורך דין, לפיה "באם לא יסולק החוב בתוך 72 שעות מקבלת אזהרה זו יינקטו כל הצעדים הדרושים".
תוך חודשיים לא באה תשובה מקונשטטר, על כן קבע הפרקליט שאין מה לעשות עוד, מאחר שהוא לא רוצה לשלם. לקחתי ממנו את העניין והעברתיו לפרקליט יותר טוב. תבענו את קונשטטר לדין.
כעבור חמישה חודשים נתקיים המשפט, אבל קונשטטר לא בא בגלל מחלה, ולכן נדחה המשפט למועד מאוחר יותר בשנה הבאה. אז שוב לא היה משפט מפני שקונשטטר בינתיים נסע לחוץ לארץ. חיכיתי שנה וחצי אך משלא חזר, פניתי אל עורך דין אחר די מפורסם והלה השתדל לחדש את המשפט, אך השופט לא היה מוכן לדון בהעדר הנתבע. ערערנו לפני בית דין גבוה יותר אך הוא דחה את התביעה בגלל החוק, לפיו אין דנים בבית דין גבוה כזה בתביעה אזרחית למטה מחמישים לירה. חיכינו שנתיים-שלוש עד שקונשטטר חזר מחוץ לארץ ואז שלחתי לו על ידי נוטריון עוד שלושים לירה הלוואה ועיגלתי כך את חובו לחמישים. עכשיו כבר דן בית הדין הגבוה בתביעתנו וחייב את בית המשפט הנמוך לערוך משפט בהיעדר הנתבע, אולם מכיוון שקונשטטר לא היה נעדר היות שחזר בינתיים מחוץ לארץ, כזכור, לכן נדחה המשפט עד בירור נוסף.
לקחתי פרקליט עוד יותר נודע והגשנו לבית הדין העליון צו על תנאי נגד שר המשפטים שיבוא וינמק מדוע אי אפשר לקבל בחזרה את חמישים הלירה שלי מקונשטטר. שר המשפטים בא ואמר שצריך לפנות אל בית המשפט אז חידשנו את המשפט אבל הוא נדחה מפני שקונשטטר ביקש דחייה.
הלכתי אל עורך הדין הגדול ביותר בארץ ותיארתי לפניו את הפרשה. הוא הקשיב קשב רב ויעץ לי ללכת לקונשטטר ולהכות אותו. הלכתי אל קונשטטר והכיתי אותו. הוא תכף שילם לי 50 לירה במזומנים.
כדאי לפנות אל עורך דין באמת טוב.

הגישות לעשיית דין עצמית בתחום האזרחי
שיטות המשפט השונות, עתיקות ומודרניות, מתייחסות בדרכים נבדלות לעשיית הדין העצמית בתחום האזרחי.

במשפט הרומי מקובל היה לאסור קטגורית עשיית דין עצמית. וכדי לאכוף את האיסור הזה, היה מקובל לשלול מן הנוקט צעד זה את הזכות שפעל למענה כפי שפעל. דרך משל, נושה שנטל משכון מן החייב על דעת עצמו, חויב להחזירו לחייב, והחוב עצמו היה מתבטל .

שיטות משפט אחרות נקטו גישות מתקדמות יותר באפשרן עשיית דין עצמית, אם כי התנו זאת בעמידה בתנאים מסוימים ובגבולות ברורים . אחת מהן היא שיטת המשפט העברי.

המשפט הישראלי הלך בראשית ימי המדינה בעקבות שיטות משפט זרות ונקט גישה מצמצמת בעניין עשיית דין עצמית, אלא שבחלוף השנים, פתח את שעריו בפני המשפט העברי והלך בעקבותיו בעניין זה, והיום הוא מתיר עשיית דין עצמית בנסיבות מתאימות תוך הקפדה על תנאים מסוימים .

עשיית דין עצמית במשפט העברי
בתלמוד, ובעקבותיו בפוסקים, אנו מוצאים מחלוקות בדבר חוג המקרים שמותרת בהם עשיית דין עצמית והתנאים שיש לעמוד בהם ולהקפיד עליהם בעשיית דין עצמית.

ומאחר שאין כאן מקום להרחיב בפרטי הדינים של עשיית דין עצמית , נאמר רק שמבחינה עיונית, ניתן להצביע על שתי אסכולות מרכזיות בשאלת מקור חוקיותה של עשיית דין עצמית במקרים שהיא מותרת. להלן נצביע על גישותיהן של אותן אסכולות ועל מגוון התוצאות ההלכתיות הנובעות מנקודות המבט הנבדלות של האסכולות הללו.

תיאור הגישות הללו, תוך הצבעה על מי שתומך בכל אחת מהן, יש בדבריו של י' דינרי , וזה לשונו:

כמה מן הפוסקים ראו כבסיס של עביד איניש דינא לנפשיה [=עושה אדם דין לעצמו] את ההשקפה שבתנאים מסוימים מאצילה ההלכה סמכויות של בית דין לפרט הבא לעשות דין לעצמו...
לעומת זאת ראו פוסקים אחרים את זכויות הבעלות כמקור לעביד איניש דינא לנפשיה. זכויות אלו כוללות גם את הזכות להחזרה עצמית של הרכוש הנמצא בידי אחרים שלא כדין, אבל אין לבעלים סמכות של בית דין.

לפי הגישה הראשונה, העושה דין לעצמו פועל מכוח בית הדין והוא מעין שליח של בית הדין. כלומר, יש כאן האצלת סמכויות של בית הדין לפרט בתנאים מסוימים.

לפי הגישה השנייה, העושה דין לעצמו שואב את כוחו לעשות דין לעצמו מכוח בעלותו או זכות הקניין שלו, המתירות לו לפעול באופן זה. כלומר, יש כאן הכרה של המשפט באינסטינקט בסיסי של הגנה מיידית של האדם על רכושו . לפי קו מחשבה זה, ניתן לומר שהעושה דין לעצמו פועל בעצם בלא סמכות, אך בדיעבד ניתנים הכשר ותוקף למעשיו, אם פעל במסגרת המותר.

ויש מי שניסו להבחין באסכולה הראשונה שתי אסכולות משנה. לדבריהם, אם מאפיינים את העושה דין לעצמו כמי שפועל מכוח בית הדין, "עדיין נוכל להציע שתי דרכים לאפיין את פעולתו של העושה דין לעצמו:
העושה דין לעצמו הוא גם המכריע והפוסק את הדין, כלומר הוא גם מעין 'דיין';
העושה דין לעצמו פועל למימושו של הדין, אך אינו רשאי לפסוק את הדין, וכאילו אינו אלא 'שוטר', ומעשהו נושא אופי של 'הוצאה לפועל'".

נפקויות בין האסכולות
ניתן להצביע על שורה של עניינים שבהם תהיה תוצאה משפטית שונה לפי כל אחת מן האסכולות הללו, במקצת מן המקרים תהיה השפעת הנפקות רבה יותר על חיי המעשה, ובמקרים אחרים - פחותה.

העניין הראשון הוא -
שאם העושה דין לעצמו פועל כבית דין עליו לפעול במגבלות שפועל בהן בית הדין כשהוא בא לעשות דין. כלומר, לפי גישה זו, כבר בשעת עשיית הדין העצמית צריך העושה להימצא במצב שיוכל להוכיח שהדין עמו.
לפי הגישה השנייה, די שתתברר בדיעבד זכותו של מי שעשה דין לעצמו .

העניין השני כרוך במידת הביקורת השיפוטית שמבקרים בדיעבד את הפעולה שנעשתה.
לפי אסכולת "בית דין", הביקורת היא כביקורת שמבקרים את פסיקת הדיינים. כלומר, אין סותרים את דינו העצמי של אדם אלא כשנפלה בו "טעות בדבר משנה", דהיינו טעות קיצונית וחמורה, אך לא בטעות בשיקול הדעת.
לפי האסכולה השנייה, אסכולת "הבעלות", כל טעות יש בה הצדקה לביקורת מלאה על הדין ועל תוצאותיו .

העניין השלישי הוא השאלה אם צריך שתהא עשיית הדין העצמית בגלוי דווקא, או שניתן לעשותה גם בהיחבא ובמסתרים, כגון ש"יגנוב" האדם דבר השייך לו מחצרו של מי שגנבו ממנו. כאן ידרשו המצדדים באסכולת "בית דין" שיפעל האדם בגלוי, כמו שבתי הדין פועלים, בעוד מצדדי האסכולה האחרת מתירים גם עשיית דין עצמית בסתר .

העניין הרביעי הוא השאלה אם עשיית דין עצמית מותרת בהפסד שערכו פחות משווה פרוטה.
לכאורה, לפי אסכולת "בית דין", עשיית דין עצמית אינה אפשרית בכגון זה, כשם שבתי הדין אינם נזקקים לתביעות בפחות משווה פרוטה;
אך לפי האסכולה האחרת, עשיית דין עצמית אפשרית גם ב"תביעות קטנות" או אף קטנות מהן .

העניין החמישי, שהיה מי שהצביע עליו, הוא השאלה אם עשיית דין עצמית מותרת בשבתות ובימים שבתי הדין אינם דנים בהם.
לפי אסכולת "בית דין", עשיית דין עצמית אסורה בימים מעין אלה;
אך לפי האסכולה האחרת, אין הגבלה זו חלה על עשיית דין עצמית .

והעניין האחרון שנדון בו הוא האפשרות לעשיית דין עצמית בתביעת קנסות, כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה, שבהם מתחייב גנב לפי המשפט העברי.
לפי הגישה שהבעלות היא מקור הסמכות לעשיית דין עצמית, לא ניתן לעשות דין עצמי בתביעת קנסות, אלא נדרש פסק דין פלילי של בית דין כתנאי לעצם קיומה של הזכות להם.
לפי אסכולת "בית דין", במובנה הרחב, שהיחיד מוסמך להיות "דיין" מלא לזכויותיו, הוא יכול "לדון ולפסוק" גם שהזולת חייב לו קנסות אלה ולממש את "פסק הדין" שפסק. אך אם משקיפים עליה במובן מצומצם יותר, שבמצבים אלה הוסמך היחיד לפעול רק כמי שהוא "מוציא לפועל", הרי שלא ניתן להרחיק כל כך, ובהיעדר פסק של בית דין ממש בדבר עצם החיוב בקנס, לא ניתן להגיע לתוצאה של גביית קנס בדרך של עשיית דין עצמית .

סיכום
ראינו גישות אחדות לשאלת עשיית דין עצמית בעניינים אחדים. הבחנו בין עשיית דין עצמית השייכת לתחום הפלילי לבין עשיית דין עצמית בתחום האזרחי. לאחר מכן עמדנו על הרקע העיוני להיתר שניתן לעשיית דין עצמית בתחום האזרחי ולנפקויות שבין נקודות ההשקפה.

מובן שכל מה שאמרנו לעיל הוא רק המעט מן המעט שיש לומר בעניין זה, וישמע חכם ויוסף לקח.




הערות לערך:
שם המעיר: גדעון ארליך ehrlichgid@gmail.com
הערה: רצוי מאד להימנע מהביטוי "המשפט הישראלי"
כביטוי המכוון למשהו שונה מ"המשפט העברי" .
ראוי להשתמש לשם כך בביטוי "משפט מדינת ישראל" או "משפט המדינה" .

לשון משפטנים חילוניים חודרת בלי משים גם ללשון משפטנים דתיים. ראוי להימנע מכך.
בג"ץ לא קובע "הלכה", וכן לא "הילכת גדעון-קסטנבאום " וכו'.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן