לדף ראשי



הרשות לקחתה לאישה מותנה בכך שהיא תעבור מסלול מוגדר: אחר שיביאה לביתו תגלח את ראשה ותעשה את צפרניה, תסיר את שמלת שביה מעליה, ותתאבלה על אביה ואמה ירח ימים.
אם לאחר תהליך זה ימאס בה האיש ששבה אותה, הוא חייב לשלוח אותה לנפשה, ואסור לו להחזיקה כשפחה או למכור אותה. שנאמר:

והיה אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה ומכור לא תמכרנה בכסף,

ההתר לקחת יפת תואר במלחמה, הוא כנגד היצר הרע:

לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות (קדושין כ"ב).

פירוש הדבר כי ההיתר לקחת אשה שבויה מטרתו לרסן את החיילים בסערת הקרב: לא עוד אונס שבויות, כמקובל בצבאות מאז ועד היום, אלא ריסון עצמי: אתה רוצה לקחת אשה – קח אותה לביתך, התחתן אתה. ואם לא תחפוץ בה – שלח אותה לנפשה ולא תתעלל בה.

חז"ל טענו כי הילדים של אשה יפת תואר יהיו "בן סורר ומורה". כמו שמצינו בדוד המלך שלקח יפת תואר והוליד ממנה את תמר (סנהדרין כ"א).
ועוד:

ארבע מאות ילדים היו לדוד וכלם בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות ויושבים בקרוניות של זהב (קדושין ע"ו).
אמר לו חושי הארכי לדוד:
מ"ט קנסיבת יפת תואר?
א"ל יפת תואר רחמנא שריה;
א"ל לא דרשת סמוכין?

כי בסמוך לפרשת יפת תואר מצויה הפרשה כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה; ואחרי פרשה זו, הפרשה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ללמד כי כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה (סנהדרין ק"ז).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן