לדף ראשי



מצווה שלא לענות יתום ואלמנה שנאמר:

כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כ"ב כ"א),

והאיך נוהגים עמהם?
לא ידבר אליהם אלא רכות,
ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד,
ולא יכאיב גופם בעבודה, ולבם בדברים קשים,
ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו.
כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או איבד ממונם, הרי זה עובר בלא תעשה.

ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים, שנאמר:

כי צעק יצעק אלי אשמע צעקתו וכו'.

אחד יתום מאב ואחר יתום מאם.

ועד מתי נקראים יתומים לעניין זה?
עד שלא יהיו צריכים לאדם גדול להסמך עליו ולאמנם ןלהטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כמו כל הגדולים (רמב"ם דעות פ"ו י).

יכול אם אינו צועק אינו שומע (הקב"ה)?
ת"ל שמוע אשמע (מכל מקום).
הא מה ת"ל כי אם צעוק יצעק?
ממהר אני לפרוע ע"י שהוא צועק, יותר מאינו צועק (מכילתא).

חז"ל דרשו "עושה צדקה בכל עת" - זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו (כתובות נ'.), ומעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (סנהדרין י"ט).

המשיא יתומה לא יפחות לה מחמשים זוז ואם יש בכיס הצדקה, מפרנסים אותה לפי כבודה.
יתום ויתומה שבאו לינשא, משיאין את היתומה תחילה, ואח"כ משיאין את היתום.
יתום שבא לישא, שוכרים לו בית ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו, ואח"כ משיאין לו אשה (כתובות ס"ז).

איך נפרעים מהיתומים
אין בית דין נזקקים למכור נכסי יתומים אלא א"כ הייתה ריבית אוכלת מהן, או לכתובת אישה ולפרעון בעל חוב (ערכין כ"ב. חו"מ סי' ק"ז), ואין נפרעים מיתומים אלא בראייה ברורה ובשטר מקוים (ב"י חו"מ סי' פ"ב).
יתומים קטנים שיש להם מלוה ביד אחרים, אין צריכין פרוזבול, כי אין החוב משמט (חו"מ סי' ס"ז כ"ח).
ריבית דרבנן מותר ליקח בעד מעות של יתומים (יו"ד סי' ק"ס י"ח).
יתומים אין פוסקין עליהם צדקה אפילו לפדיון שבוים (ב"ב ח'.) אם לא לכבדם ולהחשיבם. ודווקא בצדקה שאין לה קצבה, אבל יש רשות לאפוטרופוס לתת לעניים מקרובי היתומים קצבה ידועה מדי שנה בשנה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן