לדף ראשי




הכהנים נחלקו לשלוש דרגות:
הכהן הגדול, שהיה הראשון לקדושת העבודה, ונקרא הכהן המשוח (ויקרא ז' ג) ע"ש שנמשח בתחילת העבודה בשמן המשחה.
שני לו סגן הכוהנים,
שאר הכוהנים, הקרויים "כוהנים" סתם או "כוהן הדיוט".

מצוות לכבד את זרעו של אהרן ולהקדים את הכהן לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקדשתו".

משמרת הכוהנים
הכוהנים היו עובדים במקדש במשמרות, ובמועדים היו עובדים כל המשמרות יחד.

לכוהנים היו בגדי כהונה מיוחדים לעבודה:

ועשו בגדי קודש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי.

בבוא הכוהנים אל המקדש היו רוחצים ידיהם ורגליהם מכיור הנחשת (שמות ל' י"ח).

הכוהנים מברכים את העם בברכה המשולשת (במדבר ו), ובמקדש נשאו כפיהם על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול (יומא ל"ח).

לפני יציאה למלחמה היה כהן מדבר אל העם דברי חיזוק. כהן זה הוא "כהן משוח מלחמה":

והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם אל ירך לבבכם וגו' (דברים כ' ג).

זכויות וחובות הכוהנים
הכהנים מקבלים 24 מתנות מן הצומח ומן הקרבנות, ומתנות אלה הם לפרנסתם תמורת עבודת הקודש שהם עושים.

הכהן הגדול אסור לשאת אלמנה או גרושה, וכוהן הדיוט לא יקח גרושה שנאמר: ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ל"ת סי' רס"ט). כמו כן אסורים הם לשאת "חללה" – אשה שנולדה מפסולי כהונה.

אסור לכוהנים להטמא למת, שנאמר: "לנפש לא יטמא...". הכהנים נטמאים רק לקרובים ראשונים: אמו, אביו, בנו ובתו, אחיו ואחותו הבתולה, אשתו ומת מצוה.
כהן גדול אינו נטמא אפילו לקרוביו שנאמר: לאביו ולאמו לא יטמא.

כהן גדול
מינוי כהן גדול נעשה על ידי סנהדרין של שבעים ואחד. אם עבר עבירה שחייב עליה מלקות - מלקין אותו בבית דין של שלושה כשאר חייבי מלקות וחוזר לגדולתו (ירוש' סנהדרין פ"ב), ואין דנים כהן גדול בדיני נפשות אלא בבית דין הגדול בלבד.
הכהן הגדול צריך להיות גדול מאחיו הכוהנים ביופי, בכוח בעושר בחכמה ובמראה.

כהן גדול חייב לנהוג כבוד בעצמו, שלא יקל כבודו בעיני העם.
כשהוא הולך, לא ילך עם שאר הכוהנים, אלא הם מסבבים אותו וחולקים לו כבוד, והסגן הולך בינו ובין העם.

מת לו מת אינו יוצא אחריו מן המקדש, וכל העם באים לנחמו בביתו. הוא עומד בשורה, וסגן לימינו ואב בין הדין וכל העם משמאלו, ואומרים לו "אנו כפרתך", והוא אומר להם "תתברכו מן השמים".

בגדי הכוהנים
בגדי כוהן הדיוט הם ארבעה לבנים:
כתונת,
מכנסיים,
מגבעת
ואבנט.

בגדי כוהן גדול הם שמונה, ארבעה של כוהן הדיוט רק מצנפת במקום מגבעת, ונוסף עליהם ארבעה של זהב והם:
המעיל
ואפוד
וחשן
וציץ.

כוהנים בזמן הזה
הכהנים שבימינו הם ספק כהנים, מפני שאין להם יחוס ברור לכהני המקדש (מג"א או"ח סי' תנ"ז).
מצווה לכבד את הכהנים. על כך דרש רבי ישמעאל: "וקדשתו" (ויקרא כ"א) - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון (בקריאת התורה) ולברך ראשון (בזימון) וליטול מנה יפה ראשון בסעודה (מ"ק כ"ח).
כתב "הלבוש" שמצוה על אחרים לקדשו, ולא שיחזיק הכהן את עצמו בקדושה. לכן יכול למחול על כבודו. (ועי' ש"ע אהע"ז סי' ו' ו).

הכוהנים נושאים את כפיהם לברך את העם.

בפדיון הבן נותנים לכהן חמשת שקלים דמי הפדיון.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
המשכן והכוהנים - ציורים להבנת פרשיות בספרי שמות וויקרא
האם מותר לכהן ללמוד רפואה / שלמה גורן
מצוות פדיון הבן / יהודה אריאל



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן