לדף ראשי




תושבים האלה הביא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת וספרוים (מ"ב י"ז כ"ד). רובם היו מכותה, ולכן נקראו כולם בשם העיר הזאת בדברי חז"ל "כותים". הכותים היו קוראים עצמם "שומרים" או "בני ישראל", וטענו שהם מבני יוסף (ב"ר צ"ז).

מלכים ב פרק יז
(כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ: (כה) וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת ה' וַיְשַׁלַּח ה' בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת וַיִּהיוּ הֹרְגִים בָּהֶם: (כו) וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: (כז) וַיְצַו מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ: (כח) וַיָּבֹא אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן וַיֵּשֶׁב בְּבֵית אֵל וַיְהִי מוֹרֶה אֹתָם אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה': (כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם: (ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא: (לא) וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׁרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם: (לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת ה' וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת: (לג) אֶת ה' הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם:

נחלקו רבי ורבי שמעון בן גמליאל:
רבי סבר כותי כגוי,
ורשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבר (תוספתא תרומות ד,יב ועוד).
המשניות ומסכת כותים נאמרו לפי השיטה שכותים גרי אמת הם.

החשד על הכותים
בשוב בני הגולה מבבל ברשיון כורש, שמעו השומרונים המכונים "צרי יהודה ובנימין" כי בני הגולה בונים היכל לה' אלהי ישראל. וכך מתואר בספר עזרא:

עזרא פרק ד
(א) וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה: (ג) וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס: (ד) וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת: (ה) וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס:

השומרונים בנו היכל בשכם על הר גריזים, וכדי לקדש את הר גריזים זייפו את התורה (דברים כ"ו ד), וכתבו:

"והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה בהר גריזים ותבנו שם מזבח".

הם קיבלו רק את תורת משה וספר יהושע, ולא את ספרי הנביאים. הם אינם מקבלים את התורה שבע"פ.

ההתפתחיות ביחס לכותים
העוקב אחרי קו ההתפתחות של יחס ההלכה אל הכותים, יבחין בה שתי תקופות, הנבדלותבעיקרון שלפיו נידונו הכותים - הוא העיקרון, ששימש קנה מידה לקרבם או לרחקם.

תקופה ראשונה
בתקופה הראשונה - בפני הבית וזמן-מה אחרי חורבנו - היה העיקרון: תורת הכותים. כלומר יחסם הדוגמתי אל המצוות והפירושים שהם מפרשים אותן לפרטיהן. סומכין היו ישראל בזמן ההוא על הכותים בכל הדברים שהללו החזיקו בהם להתנהג כיהודים. הגבלות הטילו עליהם וסייגים בעניינים שבפרטיהם היו חלוקים על ישראל, כגון עירוב שאין כותים מודים בו כלל, וכגון טהרת האשה שבקצת הלכותיה לא נהגו כישראל. כמו כן הובדלו הכותים בכל הדברים הקשורים בפרשת בית-הבחירה - הר גריזים (קורבנות, ברכות - שמא בירך לשם הר גריזים, וכיוצא בהן) ובעיקר בשטח האישות והיוחסין, שבו הוקמה מחיצה בין שתי האומות מתחילת פירודן. גם לא התיחסו אליהם באמון בעניינים שאינם מוחזקים בידיהם, כגון טומאות מדברי סופרים וכיוצא בהן. מובן מאליו שבדברים הנ"ל הסתייגו ישראל מהם למן הימים הראשונים ולגביהם לא היה כוחם יפה כמעט מכוח נוכרים. אף פי שחלק מן ההלכות הנ"ל ידוע לנו בניסוח מאוחר או מפי תנא מאוחר, אין ספק שביסודן קדומות הן ודרך צינורות הקבלה הגיעו אל האחרונים. בדרך כלל אפשר להשוות, מבחינת ההלכה, את מעמדם של הכותים בתקופה הראשונה למעמד הצדוקים, שהם בלי ספק בגדר ישראל, אבל פסולים הם לגבי עניינים ידועים.

תקופה שנייה
התקופה השנייה של "קלקול הכותים" בעיני חז"ל מתחילה בימי "רבותינו": רבן גמליאל, רבי עקיבא וחבריהם. בתקופה זו שוב אין משגיחים בהלכה של כותים ובדעותיהם, אלא במעשיהם. מן הזמן ההוא והלאה - לדעת חכמים - כותים פורקים עול תורה ופורצים גדרים שגדרו קדמוניהם. לפיכך נוצר העיקרון החדש שדרש התבוננות במנהגי כותים וצורת חייהם, על אילו מצוות הם מקפידים עדיין, ובאילו הם מזלזלים, ובהתאם לכך נקבעה הלכה. מכיוון שאין אלו דברים קבועים וקיימים, הרי ההלכה הלכה ונשתנתה והחמירה מדור לדור.

אבי העיקרון הזה היה, כנראה, רבי עקיבא. הוא התחיל להחמיר בכותים ולחשוד בהם אף במצוות שהחזיקו בהן.

דעתו של רבן גמליאל לא הייתה נוחה משיטת רבי עקיבא בעניין זה (כמו בכמה דברים אחרים) ורק בעל כורחו הסכים לו במקצת. תלמידיו של רבי עקיבא, אבות המשנה, הוסיפו ללכת בדרכו. בתחילה החמירו על יינם ופירותיהם ולבסוף אסרום לגמרי וגם בענינים אחרים גזרו עליהם גזרות וקנסים והבדילום מישראל. כיוון זה ניכר בייחוד בדברי רבי שמעון ורבי מאיר ותלמידו רבי שמעון בן אלעזר, המרבה לטפל בבעיות הקשורות בכותים והריהו בקי גדול בפרטיהם (הוא דן ביין כותים, גביניהם, חמצם, ונוגע במכירת קרקעות לכותים וכו'. אף הוא מתווכח איתם וסותר דבריהם.

לעומת הללו לא זז ר' שמעון בן גמליאל מעמדת הקדמונים וסבר כותים כישראל, אף הוא אמר: "כל מצוות שהחזיקו בהן כותים הרבה מדקדקין בהן יותר מישראל". הוא הולך, אפוא, בעקבות אביו רבן גמליאל ולא קיבל את שיטת רבי עקיבא ותלמידיו. אף על פי כן נדחק - במשך הזמן - העיקרון הישן מפני החדש וההלכה התפתחה בכיוון שהתווה לה רבי עקיבא. היא הלכה והחמירה עד שבא רבי ופסק: כותי כגוי (מעניין שדווקא בנו של רשב"ג, נכדו של ר"ג, הסיק את המסקנה האחרונה הזאת משיטת רבי עקיבא). דעה זו הינה השלב האחרון של השתלשלות ההלכה ברוחו של רבי עקיבא ובימי רבי עדיין לא הגיעה שעתה. לפיכך לא נתקבלה, וההתפתחות האיטית המודרגת נמשכה. רבן גמליאל (ברבי) ובית דינו נמנו על שחיטת כותי ואסרוה. איסור זה נתקבל לאחר זמן, ואחריו נולדו איסורים חדשים וחומרות נוספות על ידי האמוראים וכולם נתאזרחו בחיים, אחרי התנגדות ממושכת פחות או יותר, עד שבסוף תקופת האמוראים הגיעה דעתו של רבי לידי ניצחון והכותים הורחקו לגמרי מעל
ישראל.

רמב"ם בפירושו על המשנה (ברכות סוף פ"ח) אומר:

כל מה שתמצא במשנה מן הדברים מעניין הכותים אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן הגוים ופחותים מישראל, כמו שאמרו מזמנים עם הכותים וכותי המברך אין עונין אמן, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם, אבל מעת אשר חקרו ומצאו אשר זכרנו הם פחותים מן הגוים מאד.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
הכותים בדברי התנאים / יהודה אליצור




הערות לערך:
שם המעיר: yonahubv@gmail.com
הערה: נעדרת התייחסות לנושא יהדותם (התיחסות המאמר היא בעיקר למעשיהם והשלכות מעשיהם)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן