לדף ראשי




"כל נדרי" בנוסח האשכנזים

כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי. וְקונָמֵי. וְקִנּוּסֵי. וְכִנּוּיֵי. דְּאִנְדַּרְנָא. וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא. וּדְאַחֲרִימְנָא. וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא:
מִיּום כִּפּוּרִים זֶה. עַד יום כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטובָה. בְּכֻלְּהון אִיחֲרַטְנָא בְהון. כֻּלְּהון יְהון שָׁרָן. שְׁבִיקִין. שְׁבִיתִין. בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין:
נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעות:

תרגום: כל הנדרים והאיסורים והשבועות והחרמות והקונמות [=נדר שאדם אוסר על עצמו] שנדרתי ונשבעתי והחרמתי ואסרתי על נפשי, מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה, בכולם אני מתחרט עליהם, כולם יהו מותרים, מחולים, בטלים ומבוטלים, לא מאושרים ולא קיימים. נדרי אינם נדרים, איסורי אינם איסורים, ושבועותי אינן שבועות.

"כל נדרי" בנוסח הספרדים
מתחיל החזן בקול רם:

בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה. וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה. עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְעַל דַּעַת הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. אֲנַחְנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל אֶת הָעֲבַרְיָנִין:

וכל הקהל עונים ביחד בקול רם:

כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וְנִדּוּיֵי. וַחֲרָמֵי. וְקוּנָמֵי. וְקוּנָחֵי. וְקוּנָסֵי. דִּי נְדַרְנָא. וְדִי נִנְדַּר. וְדִי אִשְׁתְּבַעְנָא. וְדִי נִשְׁתְּבַע. וְדִי נַדֵּינָא. וְדִי נְנַדֵּי. וְדִי חֲרַמְנָא. וְדִי נַחֲרִים. וְדִי אֲסָרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא. וְדִי נֶאְסַר. מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה שֶׁבָּא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם. וּמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְשָׁלוֹם. נִדְרָנָא לֹא נִדְרֵי. וּשְׁבוּעָנָא לָא שְׁבוּעֵי. וְנִדּוּיָנָא לָא נִדּוּיֵי. וַחֲרָמָנָא לָא חֲרָמֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. כֻּלְּהוֹן אִתְחָרַטְנָא בְהוֹן. יְהֵא רַעֲוָא דִּי יְהוֹן שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין. וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ג"פ

ואומר בעל ספר כל נדרי:

אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שמְחָה: ב"פ

המברך יכוין להוציא את הקהל ידי חובה וגם הם יכוונו לצאת ידי חובה בברכת "שהחיינו":

ואומר המברך:

בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.

והקהל עונים:

שָׁמַיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' , אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
ועונים "אמן":

"כל נדרי" הוא כעין התרת נדרים שנוהגים לעשות בערב ר"ה.
הנוסח שלנו בארמית, כי שנתקן בבבל לצורך ההמון שדברו בארמית, ויתכן שאמרו אותו בפני יחיד מומחה או שלושה הדיוטים.

הנודרים אמרו:

כל נדרי ואסרי... כלהון איתחרטנא בהון...

ובית דין השיבם:

כלהון יהון שרן...

תלמידי חכמים שהבינו לשון הקודש אמרוהו בלה"ק, כמו בנוסחא של רב עמרם גאון:

כל נדרים ואיסורין ושבועות וקיומין וחרמין שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה, מיום כפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה הבא עלינו, בכלם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר וכו' ויש כאן מחילה וסליחה וכפרה.

ערעורים על כל נדרי
בזמן הרבה גאונים לא נהגו לומר כל נדרי בליל יום כיפור.
רב נטרונאי גאון כתב:

אין נוהגים לא בשתי ישיבות ולא בכל ארץ בבל להתיר נדרים לא בר"ה ולא ביום כיפור, אלא שמענו מרבותינו ז"ל וכו'.

רב האי גאון כתב:

אין אנו מתירים נדרים בין בר"ה בין ביום הכיפורים ולא שמענו מרבותינו שהיו עושים זה כל עיקר, ואף אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות (עי' הרא"ש יומא סוף פ"ח).

הם חששו שעמי הארץ יחשבו שכל הנדרים והחרמות שעליהן בטלין בכך, וינהגו קלות ראש בנדרים וחרמות.

כתב הכלבו (סי' ס"ח):

ואנו כבר גלינו דעתנו ופרשנו, שאין לומר כל נדרי כלל, ומה מועלת ההתרה למי שמתנה לאחר נדרו שיהא בטל? וכבר שמענו מההיא שמתתא שאין למנהג הזה שום שורש, שאין מבטלים הנדרים בכך, ואין בו ממש, עכ"ל.

נמצאו קהילות שלא אמרו כל נדרי (ארחות חיים דף ק"ה).

כתב הר"ן:

ונראה שמה שאומרים קצת קהילות ביום הכיפורים כל נדרי ואסרי וכו' לדבר זה הם מתכוונים, לבטל נדרים לאחר מכן, אלא שלשונם משובש וכו' (פי' לנדרים כ"ג).

תיקון רבנו תם
בראות הר"ת שאי אפשר לו לבטל מנהג כל נדרי, השתדל לשנות את הנוסח הקדמון, והגיה "מיום כפורים זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה", כדי שיהא משמעותו להבא, לומר: "ואסרי די אסרנא ודי אחרמנא" כולו בקמ"ץ.

תיקון ר"ת נתקבל בקהילות צפון צרפת, אשכנז ופולין, ולא בקהילות ספרד, פרובינצא ורומי. יש מקומות שהחזיקו עוד בנוסח הישן (האגור הל' יום כיפור).
מנהג ירושלם היא להרכיב את שתי הנוסחאות יחד, ולומר "מיום כיפור שעבר עד יום כיפור זה ומיום כפורים זה עד יום כיפור הבא עלינו לטובה" (ירושלם, מנהגים).

סדר כל נדרי
בליל יום כיפור, כשבאים לבית הכנסת, מתעטפים כולם בטליתות בלא ברכה, ומתחילים לומר כל נדרי קצת לפני שקיעת החמה, משום שאין מתירין נדרים בשבת ויום טוב (מג"א סי' תרי"ט ד).
נוהגים להעמיד שני אנשים אצל הש"ץ, וס"ת בידיהם ומקיפים עם ספר התורה ואומרים הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, לפי שהחסידים והפרושים כשהיו מדליקים נרות של יום כיפור לפני כל נדרי היו אומרים הפסוק הזה (אלף למטה בס' מטעמים 101).

אח"כ עומדים ליד החזן, אחד מימינו ואחד משמאלו, ואומרים את הנוסח שהנהיג לומר מהרים מרוטנבורג:

על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.

"להתפלל עם העבריינים"
הכרזה זו, ההיתר "להתפלל עם העבריינים", הונהגה על ידי המהר"ם (מורנו הרב ר' מאיר, המאה השלוש עשרה) מרוטנבורג, כדי להתיר את התפילה ביום הקדוש עם יהודים עוברי עברות ותקנות הציבור, שהוטל עליהם חרם; ליום זה הוסר החרם והותר להם לבוא בקהל.
יש סבורים, שהכוונה בהיתר זה הוא לאנוסים, שהיו באים בסתר בליל יו"כ להתפלל בציבור; היה צריך להתיר במיוחד את התפילה עם אלו, שהמירו את דתם בגלוי ונשארו נאמנים לדת ישראל בסתר לבם.
לפי דעה נוספת נאמרה תפילה זו ב"מניינים", שארגנו האנוסים בליל יום הכיפורים, ובה גם ביקשו רחמים על עצמם ושד' יקבל תפילתם, גם אם כל השנה נראים כ"עבריינים"; ונשאר הנוסח הזה עד היום, שכן גם בימינו באים בלילה זה יהודים שאינם שומרים מצוות כל השנה, להתפלל עם קהל ישראל שומרי מצוות, או כזכר לאותה תקופת שמד קשה בתולדותינו.

אומרים כל נדרי שלוש פעמים, מפני שכל לשון חכמים שלוש פעמים, כמו מגל זו מגל זו מגל זו (מנהגי מהרי"ל, ס' מטעמים 102).
בראשונה אומר הש"ץ כל נדרי בקול נמוך מאוד, כאדם המשתומם ליכנס להיכל המלך ולבקש פרס, וירא מהתקרב אליו ומדבר בחשאי.
ובפעם השנית יגביה קולו מעט,
ובפעם השלישית יגביה קולו יותר ויותר, כאדם שהורגל להיות מבני בית המלך, ולבו גס בו בהקרבתו אליו, ונכון לבו לשמוע דבריו (מחזור ויטרי עמוד 388).
רבנו תם נותן הטעם לחזרה שלש פעמים על "כל נדרי" - כי כן דרך התרת נדרים לומר שלש פעמים "מותר לך". וכן בחליצה אומרים שלוש פעמים "חלוץ הנעל".

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מנהגי "כל נדרי" / שלמה אשכנזי
כל נדרי / גרשום הרפנס




הערות לערך:
שם המעיר: חיים אסנפי
הערה: אפע"פ שאין מתירין נדרים בלילה מקובל אצל יהודי תימן לקרוא "כל נדרי" לאחר השקיעה
מקור ההערה: הערת מהרי"ץ בתכלאל, ידע אישי

שם המעיר: נועם בר שלום
הערה: שמעתי על כך שנמצא מחזור בו היה כתוב "עם האבריינים" באלף ולא בעיין. והסתבר שלא הייתה זו טעות דפוס אלא נוסח ישן בו ההיתר היה להתפלל עם האיבריינים, יוצאי חצי האי האיברי, דהיינו אנוסי ספרד ופורטוגל וצאצאיהם, שרצו לבוא ולהתפלל ביום הכיפורים והקהילות סרבו לקבל קתוליים אלה. מועצה של רבנים מקהילות שונות ישבה על המדוכה ובסופו של דבר קבעה כי "על דעת המקום, ועל דעת הקהל (כלומר - על דעת הרבנים), בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה (המועצה שהתכנסה) מתירים להתפלל עם האיבריינים, יוצאי איבריה וצאצאיהם. לימים בעיקר במזרח אירופה לא ידעו על כך וסברו שהכיתוב "איבריינים" הוא טעות סופר, ושינו זאת ל"עבריינים"...
האם יש אמת בגירסה זו? לא ידוע אם באמת המחבר היה מרוטברג... גם זו רק סברה.
מקור ההערה: ידע אישי ומחקר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן