לדף ראשי




בערב יום הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, שנקרא כפרה. לוקחים את הכפרה ביד ימין, אומרים נפש תחת נפש, וקוראים פסוקים:

בני אדם יושבי חשך וצלמות וגו'

(תהילים ק"ו י"ז-כ', איוב ל"ב כ"ג-כ"ד).
מסובב את התרנגול סביב לראשו שלוש פעמים ואומר:

"זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה, ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום".

יש פודים את הכפרות בממון ונותנים אותו לעניים.

מקור המנהג
מנהג הכפרות הוא קדמון, ומקורו זכר לשעיר לעזאזל שהכהן הגדול התודה עליו על כל עונות בני ישראל, והשעיר נשא אותם לארץ גזרה. אולם בכדי שלא יהיה נראה כקרבן וכמקריב קדשים בחוץ, לכן השתמשו בתרנגול שאינו ראוי להקרבה.

וחששו גם לזה, והחליפו הכפרה בצמחים וזרעונים, כמבואר ברש"י שמביא מתשובת הגאונים, שהיו עושים חותלות (סלים) מכפות תמרים וממלאים אותם עפר וזבל בהמה, ולפני ר"ה זורעים בהם הקטנים שבבית, כל אחד פול המצרי או קטנית וקורין לו פרפיסא וצומח, ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר (שבת פ"א, ד"ה האי פרפיסא).
ובהשליכם הזרעים לתוך הנהר כוונו לרמז לפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" כעין מנהג תשליך (ע"ע) שלנו.
במקומות אחרים הנהיגו לעשות כפרות מתרנגולים.

המרדכי (סוף יומא) מביא תשובות הגאונים:

וששאלתם שאנו נוחשים נחישות וכו' ואנו שוחטים תרנגולים בערב יום הכיפורים למספר בני הבית וכו'. כן מנהג כל חכמי ישראל שמחזירים אותן בחייהן סביב ראש כל אחד ואחד שבבית, ואומר זה תחת פלוני זה חלף פלוני זה נכנס לשחיטה ופלוני נכנס לחיים. ושוחטים ומחלקים בין עניים ויתומים ואלמנות כדי שיהא כפרה לנפשם.

הרא"ש (יומא פ"ח) כתב שתרנגול עדיף מפני ששמו 'גבר', והוא תמורת גבר, כי מניח ידו על ראש התרנגול, כמו שעשו כאשר סמכו על הקרבן, ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה.

במחזור ויטרי מביא המנהג הזה ואומר כי מנהג אבותינו תורה היא וכו' ולאחר שסיים הפסוקים יקח התרנגול ויחזירנו סביב לראשו ואומר:

יהי רצון מלפניך אלוהים חיים שתזכרני ותפקדני לחיים טובים, ויהא תרנגול זה תחת זה וחילופו ותמורתו, ויצא תרנגול זה למיתה ויכנס זה לחיים טובים ארוכים, ותהא שחיטתו כפרתו וכופר נפשו וינצל מכל צרה וצוקה, מכל יגון ואנחה. וימצא מנוחה ששון ושמחה, אמן אמן סלה ועד.

ויהא כפרתו כמו כפרת שעיר המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל. וכן נהגו בפרובינצא ונרבונא (מחזור ויטרי עמ' 873).

התנגדות למנהג כפרות
רשב"א כתב בתשובה בעניין הכפרות, ואמר שנשאל רבנו האי גאון ואומר שכן נהגו, עם כל זאת מנעתי המנהג הזה מעירנו.
רמב"ן אסרו משום דרכי האמורי.
בית יוסף היה קורא אותו מנהג שטות (בש"ע שנדפסו בפעם הראשונה) וכתב שיש למנוע המנהג (או"ח סי' תר"ה).
התימנים אינם נוהגים מנהג כפרות כלל, ורמב"ם לא הזכירו.

רמ"א כתב בהגהה כי נוהגים בכפרות בכל מדינות אלו, ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין.
כתב האריז"ל בכוונות על פי הקבלה לשחוט התרנגול באשמורת אחר הסליחות, כי אז הרחמים גוברים.
כתב המג"א שאין לחזר אחר תרנגולים לבנים דווקא, שהוא כעין דרכי האמורי. ואם אין לו תרנגול יקח שאר בעל חי.
הלבוש כתב שיוכל לקחת דגים, אך לא יקח דבר שראוי להקרבה, כמו תורים ובני יונה.
השל"ה כתב (דף רכ"ז:) ויתנו התרנגול לעניים, או יתן פדיונו לעניים, וזה יותר טוב לפי שמתביישים כשנותנים להם התרנגולים, וכך דרך מהרי"ל.

במצרים יש נוהגים שאינם עושים הכפרות בערב יום כיפור אלא שוחטים כפרותיהם בליל הושענא רבא (נהר מצרים הל' יו"כ סי' ב', ועי' כלבו סי' ס"ח, וקמחא דאבישנא למחזור מנהג בני רומא ערב יום כיפור).

נוסח הכפרות בימינו
(לוקחים ביד תרנגול (ולנקבה תרנגולת) ואומרים שלוש פעמים:)

בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל:
יוֹצִיאֵם מֵחשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק:
אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ:
כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת:
וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם:
יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם:
יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:
אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף. לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ:
וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר:

ומסבב את התרנגול סביב ראשו ואומר:

זֶה חֲלִיפָתִי. זֶה תְּמוּרָתִי. זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה,
וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:

מרבים בצדקה מלבד דמי הכפרות גם אותם שמנדבים את הכפרות, או חלקן, או דמי שוויונן לעניים, אינם מסתפקים בכך, ומרבים בצדקה יתר על הימים האחרים.

שם המעיר: יעקב גרטנר. בקשר למנהג כפרות ראה ספרי "עיוני תפילה - מנהגים ותולדות", ירושלים תשע"ה, הוצאת תבונות, פרק טו, עמ' 310-322.





הערות לערך:
שם המעיר: שמואל גלברד
הערה: הטעם שנבחרו הפסוקים דלעיל מתוך מזמור קז, הואיל ובמזמור הזה מתוארות ארבע קבוצות של אנשים שהיו בסכנת חיים וניצלו: א)הולכי מדבריות.ב) חבושים בבית האסורים.ג) חולים.ד) יורדי הים.
הקבוצה השנייה והשלישית נקלעו לסכנה שבאה לא על ידיהם, לעומתן הקבוצה הראשונה והאחרונה ניצלו מסכנה שהם לקחו על עצמם, בזה שיצאו לדרך מסוכנת במדבר או בים.
בערב יו"כ אנו מבקשים כפרה והצלה מן הסכנות, שאין בידינו להיזהר מפניהן.לפיכך נבחרו אותם הפסוקים של חבושים (יושבי חושך וצלמוות), וחולים (אוילים מדרך פשעם).
שני הפסוקים האחרונים מאיוב לג, כג-כד מדובר בהם על "מלאך מליץ" ו"כופר" שניהם קשורים ושייכים ליום זה.
מקור ההערה: אוצר טעמי המנהגים ח"ב עמ' שי

שם המעיר: הרב משה צוריאל
הערה: יקירי שליט"א,

אני מודה לך על המידע ששלחת אלי. אבל ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך. המאמר טוען שזה המשך של "שעיר לעזאזל". מי לא יודע דברי רמב"ן (ויקרא טז) שהקב"ה ציוה במפורש לתת מתנה לאחד מעבדיו (השטן) כדי לסתום פיו ביום הדין. ואני ממשיך וטוען, אילולא צו מפורש זה, יש איסור לתת שוחד לאחד מעבדיו של הקב"ה. כאשר אומרים או חושבים שזה המשך "שעיר לעזאזל" הרי זה מעשה אמורי ממש, וסרך עבודה זרה.

כל המושג של "עמך" מוזר, שיכולים להניח על ראש התרנגולת את מטען עונותיהם, והם "נקיים". "זה תחתי? זה התרנגול ילך למיתה ואני לחיים?" אוי ואבוי! צודק הרשב"א שידע מה המקור של הגאונים, ואעפ"כ מנע את המנהג. וכן רמב"ן מנע. וכן ר' יוסף קארו. ומי רוצה להכניס את ראשו למטה חולה? הרי זה ספק של איסור דאורייתא.

ועוד מלה, הגאונים עשו בעציץ של זרעים, ולא בבעל חי. וההפרש הוא גדול.

בברכת גמר חתימה טובה,

משה צוריאל



שם המעיר: וןאל שורץ טל' 0548416169
הערה: הערה השערה למה תרנגול בגמרא יומא מבואר שעיקר תיקון השעיר היה על חטא עריות התרנגול נחשב לבעל חי שטוף בזה כמו שאמרו חז"ל למה עזרא תיקן טבילת בעל קרי כדי שלא יהיו תלמדי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים

שם המעיר: יואל שוורץ הערה שנייה
הערה: אלו שרצו דווקא בעל חי נשחט, סברו שהכפרה היא ההתבוננות במה שעושים לבעל חי, כמו דברי הרמב"ן ריש ויקרא בביאור כפרת הקרבן היינו תשובה. אלו שסברו שגם דג טוב, בעיקר היתה דעתם שהכפרה היא הצדקה ולכן שייך גם לעשות כפרה על ילדים שלא חטאו ואף על עוברים. וכמו שאמר דניאל לנבוכדנצר וטאיך בצדה פרוק. ואלו שעשו בעציץ אולי כמו שהטבע משליך את העלים הפגומים בעת הסתו [זמן ימים נוראים] כך על האדם להשליך מעליו מעשיו הפגומים. השלכת והתשליך קרובים זה לזה ואולי גם זריקת העציץ לנהר משום כך. יואל שורץ


שם המעיר: משה יהושע
הערה: על פי האריז"ל חובה לעשות דוקא עם תרנגול.
וכן המהר"ל בספרו נתיבות עולם כותב שיש לעשות דוקא עם תרנגול
וכן נהגו בכל תפוצות ישראל, וחבל להתחכם.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן