לדף ראשי




א. הגדרת המושג
מניעת הריון, או פיקוח על הילודה מתייחס למגוון פעולות, אמצעים ושיטות, שמטרתם למנוע את הריונה של האישה. כל השיטות, למעט פרישות מינית, מיועדות להשגת מטרה זו למרות קיום יחסי אישות בין בני הזוג.

לאור ההמצאות והחידושים הרבים בתחום השיטות למניעת הריון, הפך הנושא לנפוץ ומעשי. לפיכך, בעקבות הפתיחות הרבה והדיונים הפומביים בנושא זה בשנים האחרונות, יש מקום להבהיר ולהעמיד על דיוקם ופירוטם את עמדת היהדות וההלכה.

אכן, דווקא בגלל החשיפה והנגישות המעשית הרחבה לשימוש באמצעי מניעה הדגישו פוסקי דורנו, שגם כאשר יש היתר הלכתי לשימוש באמצעי מניעה הוא צריך להיות בצניעות ללא פרסום.

"שלא תדענה חברותיה מזה, כדי שלא יקלו נשים אחרות, אף שלא יהיה להן חשש סכנה, באמרן מכיוון שאישה חרדית משתמשת בזה, רשאות גם הן וכו', ומטעם זה אני מזהיר בכל פעם שמזדמנת אישה שמתירים לה בשביל סכנה, שיהא הדבר בצניעות גדולה"; "ועד עתה נהגתי שלא לענות במכתב בדברים אלו, אלא כשבאו אלי לשאול בעל פה, שאז הזהרתי וכו', אבל מכיוון שהוא ממקום רחוק שכרוך בהוצאות גדולות אני משיב, אבל סומך אני על כתר"ה שיהיה בצנעא ובאזהרות": "וכן יש לכל רב מובהק להתנהג בזה, וסתם רבנים ח"ו להם להורות בעניין חמור זה": וכן "אף שמאד מרבים לשאול בהלכה זו, ומכל מקום אני מתרחק להשיב בכתב באורך בזה, שלא לפרסם היתרים למי שאסור להתיר לו" (הרב משה פיינשטיין).

ומאידך יש מי שכתב, שדיין שבאה שאלה כזו לפניו, יזכור מאמר הגמרא, לעולם יראה הדיין עצמו כאילו חרב חדה מונחת על צווארו, כי מצד אחד יש איבוד נפשות היילודים העתידיים, ומאידך לפעמים יש הסתעפות של סכנה לאישה.

קימות שיטות רבות למניעת הריון – חלקן פועלות באישה, וחלקן פועלות באיש: חלקן גורמות לעקרות זמנית, חלקן דורשות הפעלה מעשית, וחלקן דורשות הימנעות.

בערך זה יידונו השיטות למניעת הריון, על היבטיהן ההיסטוריים, הרפואיים וההלכתיים.

ב. רקע היסטורי
מאז ומעולם ניסה האדם דרכים שונות ומשונות למנוע הריון, וכעתיקותם של האמצעים כך עתיקותם של הדיונים המוסריים-דתיים-משפטיים בנידון.

יש שיטות מניעה שנהגו בעבר, ולא השתנו עד היום; יש שיטות שחלפו מן העולם; יש שיטות שהתחדשו בשנים האחרונות; ויש שיטות שהולכות ומתחדשות לעינינו.

1. שיטות מניעה המוזכרות במקרא ובתלמוד
* ביאה שלא כדרכה - יש דעה בחז"ל, שמעשה ער ואונן למניעת התעברותה של תמר היה בדרך זו.

* התהפכות ונענועים - לאחר התשמיש יכולה האישה לרוץ ברגליה, ולנפץ את שכבת הזרע שהוחדר לרחמה. הכוונה לתנועות חזקות ועוויתיות של האישה לאחר קיום יחסי אישות. יש מי שכתב, ששיטה זו מקבילה לשיטה של שטיפה לאחר תשמיש, שעדיין נפוצה גם בימינו.

* כוס של עקרין - יש אומרים, שהקרי הנכון הוא כוס של עיקרין, והכוונה לעיקרי=שורשי צמחים, שמסוגלים למנוע ביוץ; ויש הסבורים, שהקרי הנכון הוא כוס של עקרין, מלשון עקר=של יולד. כוס של עקרין שימש בעיקר לעקרות ולמניעת הריון, הן בגבר והן באשה. אכן, לעיתים שימשו עיקרים אלו גם לרפואת מחלות שאינן קשורות לפוריות, כגון ירקון וזיבה, אם כי גרמו בעקיפין לעקרות.

* מוך - האפשרות במוך כאמצעי למניעת הריון מוזכר בתלמוד במספר הקשרים.

על פי המקורות התלמודיים והפרשנות של הראשונים קיימת אפשרות שהמוך מוכנס לנרתיק האישה לפני התשמיש, ואז הוא פועלה כמחסום מכני לחדירת תאי הזרע לרחם; וקיימת אפשרות שהוא מוכנס לנרתיק לאחר תשמיש, ואז הוא פועל כחומר סופג וסופח של תאי הזרע לאחר התשמיש.

* משגל נסוג, או ביאה מופסקת - לפי דעת רוב המדרשים והפרשנים מתאים התיאור של מעשה ער ואונן למניעת הריונה של תמר למשגל נסוג.

* התקופה הבטוחה - מצינו מחלוקת בחז"ל מתי אישה מתעברת – אם סמוך לווסתה, או סמוך לטבילתה. מחלוקת זו מהווה בסיס להבנת האפשרות של התקופה הבטוחה, אף כי לא מצינו בחז"ל שדנו בתקופה הבטוחה כאמצעי מניעה, אלא דווקא כתקופה בטוחה וכזמן ראוי לביאה לצורך עיבור.

אכן, התקופה הבטוחה כשיטת מניעה אפשרית אך לא יעילה מספיק, וכתוספת לשיטות מניעה אחרות נידונה באחרונים.

2. שיטות מניעה בעולם העתיק
השימוש באמצעי מניעה שונים ומגוונים היה נפוץ ומקובל בעולם העתיק בכל התרבויות. שיטות אלו היו פרימיטיביות, ובדרך כלל בלתי יעילות.

המסמך הרפואי הראשון הידוע לנו בתחום זה הוא פפירוס מצרי משנת 1850 לפני ספירתם, המתאר תמיסה לשם החדרה לנרתיק. בפפירוס אחר משנת 1550 לפני ספירתם מתואר פקק של מוך כאמצעי שנועד למניעת הריון למשך מספר שנים.

באופן כללי השתמשו הקדמונים בשתיית חומרי עיקור; בהחדרת חומרים לנרתיק כמחסום מכני, או כקוטלי זרע; ובשטיפה והתעמלות לאחר תשמיש.

בין האמצעים המעשיים ששימשו בעולם העתיק ובימי הביניים למניעת הריון יש למנות את האמצעים הבאים – כוס של עיקרים, המורכב מצמחים שנחשבו כבעלי כושר למנוע הריון, פקקי מוך, חומץ, לימון, שמן, אבק שריפה, כספית, דבש שהכיל דבורים מתות, קצף שזב מפי גמלים, מי טהרה שבהם רחצו נפטרים, זרעים של קיקיון, אופיום, חומצה פרוסית, יוד, סטריכנין ואלכוהול.

ג. רקע רפואי
באופן עקרוני נדרשות התכונות הבאות מהאמצעים למניעת הריון – בטיחות מפני סיבוכים רפואיים; יעילות במניעת הריון; הפיכות ויכולת לחזור לפוריות; נוחיות בשימוש; אי הפרעה בקיום יחסי המין רגילים; מחיר סביר; קלות להשגה.

להלן תיאור השיטות השימושיות כיום:

* ביאה מופסקת -
ראה משגל נסוג.

* גלולה -
אמצעי מניעה הנלקח דרך הפה. הגלולות מכילות אחד או שניים מההורמונים הסטרואידים אסטרוגן ופרוגסטרון. הגלולות המקובלות כיום הן גלולות משולבות, או גלולות טריפזיות, היינו שמכילות שילובים שונים של אסטרוגן ופרוגסטרון, והן נלקחות במשך 21 יום, החל מהיום החמישי של מחזור הווסת, ולאחר מכן יש הפסקה של שבוע, שבעקבותיו מופיע הווסת.

הפעולה העיקרית של הגלולות היא למנוע את הפרשת ההורמונים הגורמים להתפתחות הזקיק בשחלה על ידי השפעה על תת-הרמה ועל יותרת המוח, שהם המקור ליצירת הורמונים אלו, ועל ידי כך נמנע הביוץ. לעומתם, הגלולות המכילות רק פרוגסטרון פועלות בעיקר על רירית צוואר הרחם, וגורמות לכך שהוא נעשה סמיך ובלתי חדיר לתאי הזרע.

שיעור הנשים המשתמשות בגלולה למניעה הריון בעולם בסוף שנות ה- 80 נע בין 50-80 מיליון נשים, ושיטת מניעה זו נחשבת לנפוצה ביותר במרבית מדינות המערב.

יתרונות הגלולה –
יעילות תיאורטית מירבית למניעת הריון, אך מופחתת במקצת באופן מעשי, בגלל הצורך שהאישה תקפיד על נטילת הגלולה בקביעות; אין כל הפרעה למגע המיני; קיימת הפיכות מלאה, והאישה יכולה להיכנס להריון בכל עת שתרצה.

חסרונותיה –
הוצאה כספית; צורך במעקב רפואי מסודר וקבוע; צורך במוטיבציה של האישה, והקפדתה על לקיחת התרופה. אכן, עיקר חסרונותיה של הגלולה נעוץ בתופעות הלוואי הרבות, ובסיבוכים הרפואיים.

לאור האפשרויות לסיבוכים רפואיים, למרות שהם נדירים, ולמרות חילוקי הדעות הקשורים בכך – על כל אישה המעונינת להשתמש בגלולה למניעת הריון לעבור הערכה רפואית מדוקדקת, ולהיות במעקב רפואי קבוע. ישנם מצבים רפואיים המהווים הוריית-נגד לשימוש בגלולות, כגון הריון, הפרעות נפשיות, ממאירות באיברי המין או בשדיים, יתר לחץ דם, סוכרת, נטייה למחלות קרישה, הפרעות בתפקוד הכבד, מחלות דם שונות, צילחה, ועוד.

* גלולה לאחר התשמיש –
כיום הולכים ונכנסים לשימוש תכשירים נוגדי פרוגסטרון, בשילוב תכשירים פרוסטגלנדיניים, שמטרתן למנוע הריון לאחר קיום יחסי אישות. תרופות אלו יעילות עד 6-7 שבועות לאחר תחילת ההריון, ולמעשה הן גורמות להפלה מוקדמת.

* הנקה -
במצב זה יש בטיחות מפני הריון בדרגת יעילות גבוהה כמו הגלולה המודרנית, בתנאי שהאישה מאכילה את התינוק שלה בהנקה בלבד, היא טרם קיבלה את הווסת מחדש, ועד 6 חודשים אחרי הלידה.

* התקן תוך רחמי, או טבעת תוך רחמית -
קיימות צורות טכניות רבות של התקנים כאלו.
יש התקנים המכילים נחושת כחומר פעיל, ויש התקנים המכילים מאגרים המשחררים הורמונים סטרואידים לחלל הרחם. ההתקן מוחדר לתוך חלל הרחם על ידי רופא, והוא מכיל חוטים דקים היוצאים לתוך חלל הנרתיק, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי מציאות ההתקן, ולהוציאו במידת הצורך.
המנגנון למניעת הריון של התקנים אלו טרם הוברר עד היום.

יתרונות ההתקן –
אין השפעה על המערכת הפיסיולוגית; קיימת בטיחות מפני הריון לפרק זמן ארוך, ללא צורך להתערבות על ידי האישה; אין השפעה שלילית על ההנאה המינית; אין פגיעה בפוריות האישה, או ביילודים העתידיים; אין חשש לממאירות באישה; דרגת יעילות גבוהה, כמעט באותה דרגה כמו הגלולה. דרגת הכישלון נעה בסביבות 2%-4.

חסרונותיו –
הוצאה כספית; פעולת ההחדרה וההוצאה יכולה להיעשות רק על ידי רופא; יש צורך במעקב רפואי; אי אפשר להחדיר את ההתקן בזמן דלקת של האגן, הנרתיק, או הרחם; אי אפשר להחדירו כשיש מחלה רחמית, כגון גידול; אי אפשר להתקינו בהריון, או סמוך לאחר לידה או הפלה.

הבעיה העיקרית היא קיומם של סיבוכים רפואיים.

דעות החוקרים חלוקות בקשר לשכיחות הסיבוכים הקשורים בהתקן התוך-רחמי, ויש להתחשב בצורות החדישות יותר של התקנים, ובמצב הרפואי האינדיבידואלי של כל אישה.

שימוש נוסף להתקן תוך-רחמי הוא מניעת הריון לאחר קיום יחסי אישות. ניתן להחדיר התקן תוך-רחמי עד חמישה ימים לאחר קיום יחסי אישות, כדי למנוע הריון בלתי רצוי, כגון לאחר אונס.

* טבעת תוך-רחמית -
ראה התקן תוך רחמי.

* כובעון או מעטוף -
הכוונה לאמצעי עשוי מגומי או מלאטקס, המולבש על איבר המין של הגבר בעת מגע מיני.
יתרונותיו – הוא זול; קל לשימוש; חסר סיבוכים רפואיים; מונע העברת מחלות מין מדבקות.
חסרונותיו – הוא מצמצם את ההנאה המינית; יעילותו התיאורטית היא מירבית, אך בפועל יש כישלונות בשיעור של כ- 10% עקב שימוש בלתי נכון. ניתן להגדיל את יעילותו על ידי הכנסת חומרים קוטלי זרע לתוך הכובעון; יש עליו איסור הלכתי.

לאחרונה הוכנס לשימוש כובעון לאישה, שהוא כיס מוארך מפלסטיק שקוף, המוחדר לתוך הנרתיק, ומעוגן על ידי טבעת פנימית וחיצונית למקומו. הוא נחשב לאמין מבחינת כושרו למנוע הריון בשיעור דומה לכיפה. כמו כן נמצא שהוא מונע מחלות מין בצורה יעילה.

* כיפה או חציץ -
מדובר בדרך כלל בכיפת גומי עם שפה מתכתית קשיחה אך גמישה, המותאמת לחלק האחורי העליון של הנרתיק. הכיפה מוצמדת לצוואר הרחם בעומק הנרתיק על ידי לחץ הקפיץ ומתח שרירי הנרתיק. כאשר הכיפה מותאמת נכונה – היא חוסמת את הכניסה לצוואר הרחם ובכך מונעת את כניסת הזרע לתוך הרחם. יש להתאים את הכיפה לכל אישה מבחינת הגודל והסוג, ועל האישה להקפיד לא להסיר את הכיפה עד שמונה שעות לאחר המגע המיני, כדי למנוע חדירת תאי זרע חיים. אחוז הכישלונות כאשר הכיפה היא אמצעי המניעה הבלעדי הוא כ- 10%-13, אך אחוז זה יורד ככל שהאישה מנוסה יותר, וככל שהמוטיבציה שלה גבוהה יותר.

* משגל נסוג -
יש הסבורים, שהיא השיטה הנפוצה ביותר עד היום. יתרונותיה – אינה מצריכה שום ציוד, הכנה או הדרכה; אין היא עולה כסף; אין היא טעונה פיקוח רפואי כלשהו; אין בה סיבוכים רפואיים.
חסרונותיה – גורמת לבעיות רגשיות ונפשיות, הן בגבר והן באישה; יעילותה למניעת הריון מוגבלת, מכיוון שקיים זרע בשיפכה שלפני הפליטה, שיכול לגרום להריון; יש גברים שהפליטה נעשית בשלבים, ולכן אין הם יודעים מתי לסגת; לעיתים יש חדירה של תאי זרע מאזור השיפכה שמחוץ לנרתיק; לא כל הגברים יודעים או יכולים לסגת בזמן הנכון.
יש איסור הלכתי בשיטה זו.

* עיקור -
שיטה זו כאמצעי מניעה מקובלת הן במדינות מפותחות והן במדינות נחשלות. במדינות מערביות רבות, ובעיקר בארה"ב, ישנם כיום מיליוני גברים ונשים שעברו עיקור כדרך למניעת הריון. בארצות נחשלות, שבהן קיימת התפוצצות אוכלוסין, ולא ניתן לסמוך על בני הזוג שידעו או ירצו להשתמש באמצעי מניעה אחרים, מהווה העיקור אמצעי מניעה מומלץ על ידי הממשל. כמו כן יש המשתמשים בשיטה זו עבור נערות מפגרות, שאין יכולת אמינה לפקח עליהן מפני קיום יחסי מין בלתי אחראיים.

העיקור יכול להיות אצל האיש או אצל האישה. באיש מדובר על כריתה ניתוחית של צינות הזרע, שהוא ניתוח קל יחסית, נמשך מספר דקות, ניתן לביצוע בהרדמה מקומית, והסיבוכים בו נדירים. שיטה זו היא בלתי הפיכה. יש שמבצעים חסימה הפיכה של צינור הזרע על ידי החדרת חומר פוליאתילני, או על ידי קשירה של הצינור. באישה מדובר בקשירת החצוצרות או בכריתת הרחם. קשירת חצוצרות מבוצעת כיום באמצעות לפריסקופ, כך שאין צורך לפתוח את חלל הרחם.

* קוטלי זרע -
קיימים סוגים רבים של קוטלי זרע, אך כמעט בכולם מצוי אותו חומר כימי פעיל, והם נבדלים זה מזה בריכוזו של חומר זה, ובתוספות משניות. קוטלי הזרע יכולים להיות בצורת משחות, תכשירי קצף, ממרחים, כמוסות, נרות, כדורים, תרסיסים. לרוב משלבים כיפה עם קוטלי זרע, או כובעון עם קוטלי זרע, ואז היעילות גדולה בהרבה. כשלון של קוטלי זרע כאמצעי מניעה הוא כ- 15%.

* התקופה הבטוחה -
שיטה נפוצה ומקובלת כמעט בכל התרבויות. השיטה מבוססת על העקרונות הבאים – הריון יחול רק סמוך לביוץ; קיים ביוץ רק פעם אחת במחזור; ניתן לקבוע מתי חל הביוץ; תקופת פוריותה של ביצית אינה נמשכת יותר מ- 24 שעות, וחיותו של הזרע נמשך מספר שעות כשהוא נשאר בנרתיק, ועד 72 שעות, כשהוא עובר את צוואר הרחם. לפיכך, ניתן למנוע הריון אם בני הזוג יימנעו מיחסי מין במשך 72 שעות לפני הביוץ, ועד 24 שעות לאחר הביוץ.

ד. פרטי דינים
1. כללים ועקרונות
תנאי ההיתר והאיסור לשימוש באמצעי מניעה, והיחס לכל אחד ואחד מאמצעי המניעה האפשריים תלוי בפתרון מספר בעיות הלכתיות עקרוניות, הקשורות בנושא מניעת ההריון – איסור הוצאת זרע לבטלה והשחתת זרע; איסור סירוס; ביטול מצות פריה ורבייה, מצות לשבת יצרה, ומצות לערב אל תנח ידך; וביטול מצות עונה.

יש שיטות ואמצעי מניעה שאין בהם כשלעצמם כל איסור; יש אמצעי מניעה שתופעות הלוואי שלהם מהוות בעיה הלכתית, אם בגלל הסכנות הבריאותיות שלהם לאישה, או בגלל שהם גורמים לדימומים בין-ווסתיים, והופכים את האישה לנידה; ויש אמצעי מניעה שיש בהם כשלעצמם איסור מן התורה, או איסור מדרבנן. האיסורים וההגבלות ההלכתיים הללו משתנים בהתאם לסוג שיטת המניעה. כגון – איסור הוצאת זרע לבטלה שייך בעיקר במשגל נסוג, כובעון וכיפה, אך מוסכם על רוב הפוסקים שאין הוא שייך בגלולה, בהתקן התוך-רחמי ובקוטלי הזרע, כי באלו קיום יחסי האישות הוא כדרך כל הארץ, וההרס של תאי הזרע לאחר יציאתם מהגוף לא נחשב כאיסור השחתת זרע; איסור סירוס חל בעיקר על שיטות עיקור באיש ובאישה, אך אין הוא חל על הגלולה המודרנית, שכן העיקור הוא זמני והפיך, ובוודאי לא חל על כיפה, כובעון, התקן תוך-רחמי, וקוטלי הזרע; ביטול מצות עונה שייך בעיקר לפרישות מינית, ובמידה מסוימת גם לשיטת התקופה הבטוחה.

אכן, כל שיטה ואמצעי מניעה גורם לביטול מצות פריה ורבייה, מצות לשבת יצרה, ומצות לערב אל תנח ידך, ולפיכך צריך נימוק מספיק מבחינה הלכתית שיצדיק את עיכוב או ביטול חלקי המצווה הללו.

קיימות סיבות שונות שבגללן מבקש הזוג להימנע מלהביא ילדים לעולם – בחלקן הכוונה להימנע לגמרי מללדת, ובחלקן הכוונה לדחות לפרק זמן מסוים את ההריון והלידה. ככל שהסיבה רצינית יותר – יש מקום להתיר מגוון רחב יותר של אמצעי מניעה, כולל כאלו שיש בהם חששות של איסור; ככל שהסיבה רצינית פחות יש לבחור רק אמצעים שאין בהם או בתוצאותיהם כל איסור. כאשר אין סיבה ראויה – אין להשתמש בשום אמצעי מניעה.

גם כאשר יש הצדקה הלכתית לשימוש באמצעי מניעה, אין זה בא אלא למנוע את ההריון והלידה, אבל עדיין יש חיוב עונה ושמחת איש באשתו.

באופן כללי מכירה ההלכה בהיתרים לשימוש באמצעי מניעה במצבים הבאים:

* מניעת הריון כשיש סכנה או חשש סכנה לחייה של האישה -
זהו המצב הברור ביותר להיתר השימוש באמצעי מניעה רק במצבי סכנה.
יש מהפוסקים שהבדילו בין אמצעי מניעה שונים – אותם אמצעים שיש בהם חששות של איסורים, כגון מוך, התירו רק אם יש חשש סכנה; אבל אמצעים שבמהותם אין איסור – התירו גם בתנאים אחרים, שאינם סכנה ממש.

הפוסקים דנו במצבי סכנה מיוחדים, מעבר לדיון הכללי של סכנה או חשש סכנה לאישה על פי דברי הרופאים. להלן מספר דוגמאות:

אישה לאחר ניתוח קיסרי, סכנה לה לחזור ולהתעבר בתוך שנה, ולכן צריכה לשמש באמצעי מניעה, כולל כיפה, ולא יימנעו בני הזוג מיחסי אישות בגלל מצות עונה; אישה לאחר שלושה ניתוחים קיסריים – מותרת להשתמש בכיפה למשך מספר שנים, עד שתחזור לבריאותה, ואם הרופאים קובעים שלעולם אסור יהיה לה להרות עוד – מותרת להשתמש בכיפה תמיד.

כשיש סכנה שתיטרף דעתה של האישה לאחר הלידה, וכגון שהדבר קרה פעם אחת, והרופאים אמרו שיש חשש שתופעה זו תחזור שוב, או שכבר קרה פעמיים, שאז יש חזקה שהמצב עלול לחזור – מותרת להשתמש באמצעי מניעה לתקופה מוגבלת, עד שתחלים מפחדה. ואף אם אומרים הרופאים, שאפשר כיום לרפא מצב כזה, ואין הוא נחשב עוד לסכנה, אבל האישה בכל זאת מפחדת – מותר לה להשתמש באמצעי זמני למניעת הריון, ואין הבעל יכול לכופה שתתעבר.

יש מי שכתב, שכאשר האישה סובלת מעצבנות יתר עד כדי הכאת הילדים, הרי זה מצב של חשש סכנה לאם ולילדים, ומותרת להשתמש באמצעי מניעה זמניים. ויש מי שהגדיר חולשה רבה ועצבות יתר של האישה כעניין של סכנה.

כאשר יש חשש לפקקת וורידים ברגלים, עם סיכון לתסחיפים ריאתיים – הרי זה מצב של סכנה, ומותר להשתמש בכל אמצעי מניעה יעיל.

* לידות תכופות, חולשה זמנית, ועייפות חריגה -
יש מי שכתב, שאם כבר קיים הבעל מצות פריה ורבייה, מותר להרחיק הלידות אם האישה מרגישה חולשה או עייפות, ודווקא בגלולות, ודווקא לפרק זמן מוגבל, ואין כל איסור בהשהיית מצות לערב אל תנח ידך, אבל אם עדיין לא קיים מצות פריה ורבייה – אסור להשתמש באמצעי מניעה אפילו להרחקת לידות אלא אם כן יש חשש סכנה.

יש מי שכתב, שגם אם הבעל לא קיים עדיין מצות פריה ורבייה, אך היו לידות תכופות של בנים או בנות בלבד – גם אז יש מקום להתיר הרחקת תשמיש, או איחור הטבילה, ואם אין זה מספיק, מותר גם שימוש באמצעי מניעה כגון גלולות, אך רק לזמן מוגבל, וכפי ראות עיני הדיין.

יש הסבורים, שאמצעים המותרים כשלעצמם מותר להשתמש בהם בכל מקרה משך שנתיים ויותר אחרי לידת וולד חי, כדי לרווח בין הלידות, ובתוך שנתיים ללידה יש סמך הגון מאוד לנטות להקל, ועל כל פנים כשהאישה סובלת ממתח רב, או שנולדו לזוג ילדים חולים, ורוצים מנוחה לזמן מה, שאז האישה מותרת להשתמש באמצעי מניעה כמו גלולה והתקן תוך רחמי, אבל לא במוך, ודבר זה מותר בכל מקרה של צער נפשי.

ויש מי שכתב, שאחרי לידה מותר להרחיק את ההריון הבא עד שנה בכל האמצעים המקובלים למניעת הריון, כולל כיפה, אפילו אם אין לאישה סכנות מיוחדות, כי תכיפות לידות נחשבת כסכנה.

יש שהתירו אמצעי מניעה מסוימים גם במצבים שאינם סכנה, אלא שיש צורך רפואי בכך, או שיש צער גדול, או שיש צורך קצת אחר.

* חשש למחלה תורשתית -
יש שאסרו כל שימוש באמצעים למניעת הריון כשיש חשש להולדת ילדים בעלי מום, ואם אין הבעל רוצה להיכנס לסיכון זה, והדבר נובע ממחלת האישה – אין פתרון אלא גירושין.
יש שהתירו בתנאים מסוימים, כגון – אם הפחד מפני הולדת ילדים נכים בגוף ובנפש, וכן הצער מפני גירושין הוא גדול מאוד לשני בני הזוג, באופן שמוכנים לבזבז הרבה ממון להינצל מזה, שאז מותרים להשתמש בכיפה.

יש שהתירו דווקא אמצעי מניעה קלים מבחינת ההלכה, כגון שימוש בכוס של עקרין, או שימוש בקוטלי זרע.

יש שהתירו דווקא אם קיים הבעל כבר מצות פריה ורבייה בבן ובבת, אבל אם עדיין לא קיים המצווה, הרי הוא חייב ללדת בן ובת, כי אין לו להתעסק בסודות הבריאה, ומה שמצווה עליו לעשות – יעשה, אבל אם כבר קיים מצות פריה ורבייה בבן ובת, אינו חייב להמשיך וללדת ילדים מדין לשבת יצרה ומדין לערב את תנח ידך, כשיש חשש למחלה תורשתית. ויש מי שהסתפק בכך, ונוטה להתיר לו לישא אישה שאינה בת בנים, כי אין חיוב לבזבז יותר משליש או חומש מנכסיו אפילו על מצווה עוברת.

* סיבות כלכליות ובעיות פרנסה -
אלו בדרך כלל אינן מהוות עילה מוצדקת לשימוש באמצעי מניעה. ואפילו אם האיש חולה, וקשה לו לגדל ילדים – יש מי שכתב, שאין זה סיבה להיתר שאשתו תשתמש באמצעי מניעה.
ויש מי שהתיר אמצעי מניעה למי שיש לו כבר משפחה גדולה וקשיים כלכליים גדולים, וכל שכן אם יש חשש שריבוי גדול של ילודה יביא לקטטות בין בני הזוג.

* מותר להשתמש באמצעי מניעה כאשר האישה מרבה להפיל, וממילא אין סיכוי שייוולד אי פעם ילד חי; וכן מותר להשתמש באמצעי מניעה כאשר יש גזירה שכל אישה הרה תמות, כמו שגזרו הנאצים ימ"ש, וממילא לא ייוולד ילד חי.

3. האמצעים והשיטות
* ביאה מופסקת - ראה משגל נסוג.

* ביאה שלא כדרכה - שיטה זו כאמצעי מניעה קלה יותר מבחינה הלכתית ממשגל נסוג, אף על פי שלפי פירושים שונים היו שניהם מעשי ער ואונן.

* גלולה - מבחינה הלכתית דימו הפוסקים את הגלולה המודרנית לכוס של עקרין התלמודי, והגלולה אף עדיפה על הכוס של עקרין, שכן האחרון גורם לדעת רוב הפוסקים לעיקור סופי ובלתי הפיך של האישה, בעוד שהגלולה פועלת באופן זמני, עם אפשרות להחזרת הפוריות של האישה בכל עת.

לאור העובדה, שאמצעי מניעה זה איננו גורם כלל להשחתת זרע לפי גדרי ההלכה; הוא איננו מפריע כלל בקיום יחסי אישות ובהנאת הביאה, ועקב כך אין בו הפרעה בקיום מצות עונה; והוא זמני והפיך, ועקב כך אין בו דין סירוס – אין מעיקר הדין איסור כלשהו על האישה להשתמש בתכשיר זה.

אכן הפוסקים הגבילו היתר זה במספר תנאים, מפני שהדבר גורם לביטול מצות פריה ורבייה – ההיתר הוא לזמן מוגבל, עד עבור הבעיה שבגללה הותר לאישה השימוש בגלולה; דווקא אם כבר קיים הבעל מצות פריה ורבייה – מותרת האישה להשתמש בגלולה גם לצרכים אחרים, אבל אם טרם קיים מצות פריה ורבייה – מותר רק בחשש סכנה; אין היתר להשתמש בגלולה ללא סיבה מוצדקת בגלל חיוב ריבוי הילודה מגדרי לשבת יצרה, ולערב אל תנח ידך, ומפני החשש לפריצת גדרי המוסר עקב שימוש קל ובלתי מבוקר.

לפיכך, ברור שבמקום חשש סכנה מותר להשתמש בגלולה לכל הדעות. יתר על כן, גם כאשר יש לאישה בעיה בריאותית שאיננה מסכנת את חייה, או כשהאישה חלשה, תשושה, או מצטערת, או שיש צורך גדול אחר – מותר לה להשתמש בגלולה. אלא שבכל מקרה שיש היתר הלכתי לשימוש בגלולה – יש לוודא היטב שאין סכנה בעצם השימוש בגלולה, ובתנאי שלא נגרם דימום בין ווסתי.

אישה שלוקחת בהיתר גלולות למניעת הריון יכולה להמשיך לקחת אותם גם בשבת.

ביחס לגלולה לאחר תשמיש – מותר להשתמש בה במקרה של אונס, כי אין המדובר בהפלה אלא בהשחתת זרע, היינו מניעת השתרשות הביצית המופרית ברחם.

* דיאפרגמה - ראה כיפה.

* התקן תוך רחמי - לאור העובדה, שאמצעי מניעה זה איננו גורם להשחתת זרע במובן ההלכתי; הוא אינו מפריע כלל בקיום יחסי אישות ובהנאת הביאה, ועקב כך אינו מפריע לקיום מצות עונה; והוא זמני והפיך, ועקב כך אין בו איסור סירוס – אין מעיקר הדין איסור על האישה להשתמש בתכשיר זה. אכן, מאחר ומנגנון הפעולה של ההתקן התוך-רחמי לא ידוע בוודאות, וקיימת סברה הוא פועל על ידי הפלת הביצית המופרית לאחר ההשרשה בדופן הרחם – יש הרואים בכך הפלה מוקדמת. אלא שכיום הנטייה הגוברת בין המדענים היא לייחס מנגנונים אחרים להתקן, שקודמים להשרשה של הביצית. אמנם חייבים להתחשב בקיומם של סיבוכים רפואיים, ובשכיחות-היתר של דימומים בין-ווסתיים. לפיכך, יש מי שאסר את ההתקן התוך-רחמי מפני שהוא גורם לדימומים; ויש שהתירו שימוש בהתקן תוך-רחמי לא רק במקום סכנה אלא גם במקרים של בעיה בריאותית לאישה.

ביחס להתקן תוך-רחמי לאחר תשמיש – הדבר מותר במקרי אונס, כי אין המדובר בהפלה אלא בהשחתת זרע, היינו מניעת השתרשות הביצית המופרית ברחם.

לעניין חציצה בטבילה בעת השימוש בהתקן תוך-רחמי – ראה ערך חציצה בטבילה.

* טבעת תוך-רחמית - ראה התקן תוך-רחמי.

* כובעון - שיטה זו גרועה מכיפה וממוך, שכן בעת השימוש במוך נשפך הזרע בגוף הרחם, אלא שהוא נופל על המוך, אבל בכיס המכסה על האיבר – הרי זו הוצאת זרע לבטלה ממש. לפיכך, יש שפסקו שאין להתיר כובעון לגבר, אפילו במקום סכנה לאישה; יש שהתירו במקום סכנה, כשאין דרך אחרת, ולאחר שקיים הבעל מצוות פריה ורבייה; ויש מי שהתיר אפילו שלא במקום סכנה, אלא כאשר האישה מצטערת לצער רב מזרע בעלה, שגורם לה תחושת צריבה קשה.

* כיפה - תכשיר זה מונח בעומק הנרתיק, ולפיכך אין הוא מפריע בקיום יחסי אישות ובהנאת הביאה, ועקב כך אין פגיעה במצות עונה. מאידך, בהיות הכיפה מחסום מכני לכניסת הזרע לרחם – הרי יש בה שאלת השחתת זרע. והנה יעילותה של הכיפה למניעת הריון היא דווקא אם האישה הניחה אותה במקומה לפני תשמיש. לפיכך, תלוי ההיתר בשימוש בכיפה במחלוקת הפוסקים בעניין מוך לפני תשמיש.

ואמנם רוב הפוסקים התירו אמצעי זה רק במקום חשש סכנה, ורואים בו דמיון מעשי והלכתי למוך התלמודי, או אף עדיפות על המוך, כי המוך ממלא את כל הנרתיק, ואז יש דמיון לשופך זרעו על עצים ואל אבנים, אבל הכיפה מוכנסת לעומק הנרתיק, ושכבת הזרע זורמת באופן חופשי.

* משגל נסוג - פעולה זו אסורה על פי ההלכה, ואפילו במקרה שיש סכנה לאישה לשמש כדרכה – אסור.

* עיקור וסירוס כאמצעי מניעה - יש מי שהתיר סתימה זמנית של החצוצרה, גם כשמצב האישה אינו בגדר סכנה אלא חולה שאין בה סכנה, בתנאי שאמצעי מניעה אחרים בלתי אפשריים או בלתי יעילים אצלה. ועוד יש מי שהתיר הזרקת חומר לאיש, הגורם לעיקור זמני בתנאי שאינו משפיע ישירות על הגיד ועל יכולתו להתקשות, אלא רק מונע את יצירת תאי הזרע.

* קוטלי זרע - אמצעי מניעה זה הוא זמני והפיך, ועקב כך אין בו איסור סירוס; הוא איננו פוגע בקיום יחסי אישות ובהנאת הביאה, ועקב כך אין הוא מפריע בקיום מצות עונה; כמו כן אין בו איסור השחתת זרע, כי הביאה היא כדרך כל הארץ, דרכם של תאי הזרע אינה חסומה, ואין איסור השחתת זרע אחרי פליטתם מהגוף.

* שטיפות לאחר תשמיש - מעשה כזה ללא הצדקה רפואית, הרי הוא אסור. אכן, מהפוסקים שהתירו מוך לאחר תשמיש במקום סכנה, יש שהתירו גם שטיפות לאחר תשמיש בתנאים כאלו, אלא ששיטה זו איננה יעילה כאמצעי מניעה.

* התקופה הבטוחה - השאלה ההלכתית הכרוכה בשיטה זו היא דחיית מצות עונה וביטול מצות פריה ורבייה, לשבת יצרה, ולערב אל תנח ידך. לפיכך, יש מי שכתב, שאין להשתמש בשיטה זו לפני שהבעל קיים מצות פריה ורבייה; ואם כבר קיים מצווה זו מן התורה – מותר להשתמש בשיטה זו דווקא אם יש סיבות רפואיות, כגון שהעיבור קשה לאישה, או שיש לה צער גידול בנים, ודווקא בהסכמת שני בני הזוג.


4. עדיפות בבחירת אמצעי המניעה
העקרונות ההלכתיים לקביעת העדיפות בבחירת אמצעי מניעה במקום שהדבר מותר הם:

* השיטה חייבת להיות בטוחה ככל האפשר מסיכונים וסיבוכים רפואיים, ומתופעות לוואי, ובעיקר דימומים בין-ווסתיים.

* השיטה חייבת להיות יעילה ככל האפשר למניעת הריון, שהרי עצם השימוש באמצעי למניעת הריון הותר רק מפני שיש בעיה כלשהי בהריונה של האישה.

* האמצעי צריך להיות רחוק ככל האפשר מהפרעה בקיום יחסי אישות טבעיים ורגילים, וצריך שלא יפריע בהנאת הביאה, כדי לקיים את מצות עונה כראוי, היינו האמצעי צריך להיות רחוק ככל האפשר מאיברי המין החיצוניים של האישה והאיש.

* האמצעי צריך להיות רחוק ככל האפשר מהשחתה ישירה ופעילה של תאי הזרע, כדי למנוע איסור השחתת זרע.

* האמצעי צריך להיות זמני והפיך, כך האישה תוכל לחזור לפוריות תקינה ברגע שחלפה הסיבה לשימוש באמצעי המניעה, כדי למנוע איסור סירוס.

בהתאם לעקרונות אלו יש מהפוסקים שדנו על עדיפויות בין אמצעי מניעה בודדים, ויש שדנו על סדר העדיפויות של רוב האמצעים הידועים. יש להדגיש, כי קביעת העדיפויות בבחירת אמצעים למניעת הריון, במקום שהם מותרים על פי ההלכה, תלויה בעמדת הפוסקים ביחס לדרגת האיסור של האמצעים השונים, ולמידע שנמסר לפוסקים על פעילותם של האמצעים השונים באותו זמן.

בכל מקרה שהסכנה היא זמנית – עדיף לאחר את הטבילה, או להימנע באופן זמני מיחסי אישות, או לקבוע את התשמיש על פי חישובי התקופה הבטוחה.

אכן, כאשר אין אפשרות לבחור בדרכים אלו, כגון שיש חשש להרהורי עבירה ולהוצאת זרע לבטלה, או שהימנעות זמנית מיחסי אישות איננה מספקת, או שהיעילות לא מספקת לנוכח הבעיה הרפואית של האישה, ולפיכך יש צורך להשתמש באמצעי מניעה – נחלקו הפוסקים איך לבחור את האמצעים העדיפים.

דעת רוב הפוסקים, שהגלולה היא הדרך העדיפה ביותר, בתנאי שיש היתר הלכתי עקרוני להשתמש באמצעי מניעה, ובתנאי שאין השימוש בגלולה גורם סכנה לאישה, ובתנאי שאין הגלולה גורמת לה דימום בין ווסתי.

אם אי אפשר להשתמש בגלולה, דנו הפוסקים ביחסים שונים בין אמצעים אחרים:

כיפה וקוטלי זרע – רוב הפוסקים סבורים, שקוטלי הזרע עדיפים; ויש הסבורים שהכיפה עדיפה.

קוטלי זרע, ושטיפות לאחר תשמיש - יש אומרים, ששטיפות עדיפות; ויש מי שכתב, שקוטלי זרע עדיפים.

יש מי שקבע את סדר העדיפויות הבא: גלולה, התקן תוך-רחמי, כיפה, עיקור האישה, כובעון באיש.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
סוגיות בתכנון המשפחה / ד"ר דניאל מלאך
אישות ומשפחה - אמצעי מניעה / יואל קטן, חנה קטן, אלחנן בראון




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן