לדף ראשי





א. הגדרת המושג
בערך זה יידונו ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לעישון טבק בצורת סיגריות, סיגרים, או מקטרות.

ב. רקע היסטורי
הידיעות הראשונות על הטבק בספרות הרפואית של העולם המערבי הן משנת 1561 למניינם. אכן, בקרב ילידי יבשת אמריקה האינדיאנים היה עישון הטבק מנהג נפוץ כבר הרבה מאות שנים לפני בוא הספרדים לאמריקה. החוקרים סבורים, שמקורו של הצמח ממנו מפיקים את הטבק הוא מהאי טובאגו שבים הקריבי. משם הובא הצמח לפורטוגל, ושגריר צרפת בפורטוגל, ששמו היה ניקוט, שלח כמה דגמים למלכת צרפת קתרינה די מדיצ'י. שגריר זה כינה את הצמח ניקוטינה על שמו, וכך נתקבל שמו של הצמח במינוח המדעי – ניקוטינה טבקום.

במשך כמאתיים שנה מאז חדר הטבק למדינות אירופה סברו הרופאים שחומר זה טוב לבריאות, ובעיקר שימש למחלות עור, מחלות מערכת העיכול, ומחלות מערכת הנשימה. כל זאת ללא כל הוכחות מדעיות, וללא כל הסברים על יעילות החומר ועל מנגנון הפעולה שלו.

בספרות הרפואית-יהודית מוזכר הטבק כחומר רפואי יעיל למחלות נשימה בספר מעשה טוביה. במשך הזמן התפשט הנוהג להשתמש בטבק לתענוג בצורות שונות של עישון, לעיסה, או הרחה. העישון הפך להיות נוהג מקובל בחברה, אם כי הנשים החלו לעשן סיגריות הרבה יותר מאוחר מהגברים.

לאור הידיעות הללו מצינו גם בין הפוסקים באותם ימים שסברו שהעישון טוב ומועיל לבריאות, בכך שהוא מסייע לעיכול המזון, מגביר את התיאבון, ועוזר בתנועות הגוף החיוניות. בין החסידים וגדולי האדמורי"ם רווח השימוש בטבק – הן בצורת עישון, והן בצורת הרחה, והם ייחסו חשיבות רבה לעשן הטבק, ולעומתם המתנגדים גינו את הצדיקים על נוהג זה.

התנגדות רפואית לשימוש בטבק החלה רק במאה הי"ח למניינם, עם פרסום השערות ראשונות על קשר בין עשן הסיגריות לבין סרטן בשנת 1761. בשנת 1854 יצא לאור ספר על מחלות הטבק, עם ניסיון ראשון להוכיח את הרעילות של חומר זה. מחקרים בשנת 1950 העלו את החשד לקשר בין סרטן הריאות לבין עישון לדרגה מדעית גבוהה יותר, ובשנת 1958 פורסם לראשונה סקר מקיף, אשר הוכיח תמותה גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסיית המעשנים לעומת אנשים שאינם מעשנים. בשנים 1964 ו-1968 פורסמו דו"חות של וועדה מיוחדת שמונתה על ידי המדען הראשי של משרד הבריאות האמריקאי, אשר קבעו שאכן קיים קשר משמעותי בין עישון סיגריות לבין נזקי בריאות. באופן דומה פורסמו בשנים 1962 1971 שני דו"חות על הקשר החד-משמעי בין עישון לבין נזקי בריאות על ידי הקולג' המלכותי הרפואי של אנגליה.

ג. רקע מדעי
עשן הסיגריה מכיל כארבעת אלפים חומרים שונים, חלקם בצורת חלקיקים מוצקים, וחלקם בצורת גזים. חלק מחומרים אלו, ובעיקר החלקיקים הגזיים, הם רעילים למערכות גוף שונות, וחלקם הם חומרים גורמי סרטן. עשן הסיגריות נספג מהר דרך רירית דרכי הנשימה, וגורם לתופעות מיידיות, כגון כיווץ כלי דם, וירידה בטמפרטורת העור, ולהשפעות רחוקות טווח. אחד החומרים הרעילים שנחקר רבות הוא חד-תחמוצת הפחמן (CO), אשר נקשר להמוגלובין שבכדוריות האדומות. דבר זה מונע את התקשרות ההמוגלובין לחמצן, ובכך נמנעת העברת חמצן בכמויות מספיקות לרקמות השונות. עובדה זו מסבירה את ההשפעה השלילית של העישון על מערכת העצבים המרכזית, על שריר הלב, ועל כלי הדם. חומר מסוכן נוסף בעשן הטבק הוא הניקוטין, אשר נחשב כגורם מסרטן בדרגת ממאירות גבוהה, וכן גורם לכיווץ כלי דם, ובכך גורם להשפעה שלילית על כלי הדם הכליליים בלב, ועל כלי הדם שבמוח. חומר זה גורם להתמכרות, ולכן יש קושי להיגמל מעישון.

חלקיקי עשן הטבק יכולים לחדור לגוף על ידי עישון ישיר, או על ידי עישון סביל, היינו שאיפת העשן העולה מהקצה הבוער של הסיגריה על ידי מי שאינו מעשן, אך נמצא בסביבה של מעשנים. יש הסבורים, שהעישון הסביל יכול להיות מסוכן יותר מהעישון הפעיל, כי העשן מהקצה הבוער של הסיגריה מכיל ריכוז גבוה יותר של מרכיבים מסוכנים מאשר העשן הננשף. העישון הסביל גורם לאנשים שונים תופעות אלרגיות בדרכי הנשימה ובעיניים, ומעלה את שכיחות המחלות הממאירות. נמצא כי סרטן הריאות שכיח יותר באופן משמעותי לא רק אצל מעשנים פעילים, אלא גם אצל המעשנים הסבילים. העישון הסביל הוא גורם משמעותי למחלות לב קטלניות, הן במבוגרים והן בילדים. רעילות העישון הסביל למערכת הלב וכלי הדם היא מגוונת, ונובעת ממרכיבים שונים בעשן הסיגריה. העישון הסביל חמור במיוחד ביחס לילדים השוהים במחיצת הורים מעשנים. נמצא כי הסיכוי לילד לאם מעשנת להתאשפז עקב בעיות ריאה גבוה ב-70% מהסיכוי של ילד לאישה שאיננה מעשנת. כמו כן נמצא שבילדים להורים מעשנים יש פגיעה משמעותית בתפקודי הריאות.

הנזק העיקרי של עשן הטבק הוא למערכת הריאות ולמערכת הלב וכלי הדם, וכמו כן יצירת מחלות ממאירות במערכות שונות. נזקים אלו מתבטאים במחלות שונות, וגורמים לקיצור-חיים משמעותי. הסיכוי גדול יותר בתנאים הבאים – עישון סיגריות מסוכן יותר מאשר סיגרים או מקטרות; ככל שתכולת הניקוטין גבוהה יותר – הסיכון גדול יותר. לפיכך, שימוש בפילטרים מקטין במידה מסוימת את ההשפעה המסרטנת; ככל שמספר הסיגריות גדול יותר – הסיכון גדול יותר; ככל שמעשנים זמן רב יותר – הסיכון גדול יותר.

לפי סקרים שונים אחוז התמותה בגברים מעשנים מעל גיל 45 שנה הוא גבוה ב-80% בהשוואה לגברים בגיל זה שאינם מעשנים; ובגיל 60 שנה השיעור גבוה ב 125%. הערכת ארגון הבריאות העולמי היא שבכל העולם מתים כ-2.5 מליון אנשים כל שנה בגין ההשפעות השליליות של העישון. ההערכה היא, שבשנת 1985 מתו ביבשת אמריקה כחצי מליון אנשים בגלל סיבות הקשורות לעישון, ובארה"ב מתים בכל שנה כ-400,000 איש כתוצאה מעישון, וכ-50,000 איש בארה"ב מתים בכל שנה כתוצאה מעישון סביל. באנגליה מתים כ-110,000 אנשים מידי שנה בגין העישון, דבר המהווה כ-17% בכלל הסיבות לתמותה.

במחקרים שונים נמצא, כי כ-85% מכלל חולי סרטן הריאות, הפה הלוע והוושט העליון קשורים בעישון, וכן נמצא קשר לעישון בכ-30% מכלל חולי סרטן הלבלב, הכליות ודרכי השתן. יש גם עדויות על שכיחות יתר של סרטן הדם במעשנים. כמו כן נמצאה שכיחות יתר משמעותית של סרטן השד בנשים שעישנו יותר מ-30 שנה. עישון הוא הגורם הבודד השכיח ביותר ליצירת מחלות ממאירות, הוא עולה בשכיחותו באופן משמעותי על כל יתר הגורמים הידועים.
לפי מחקרים שונים עולה, כי עישון 10 סיגריות ביום מקטין את תוחלת החיים ב-2-3 שנים; עישון 20 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-5-7 שנים; עישון 40 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-8-10 שנים. מאידך, הפסקת עישון מגדילה את תוחלת החיים באופן משמעותי אחרי חמש שנים, וכעבור עשר שנים – אין עוד הבדל בתוחלת החיים בין אלו שעישנו בעבר, לבין אלו שמעולם לא עישנו.

עישון גורם לשתי מחלות ריאה חסימתיות, כרוניות – דלקת כרונית של הסמפונות, שהיא מחלה אופיינית למעשנים; ונפחת הריאות. מחלות אלו מתבטאות בהרס מקדם של ריריות הציפוי הפנימי, ושל רקמת הריאה. עקב כך נגרמת ירידה בתפקוד הריאות, והפרעות משניות בחמצון רקמות הגוף.

שכיחות טרשת העורקים הכליליים של הלב גבוהה במיוחד במעשנים, וההערכה היא ששיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב אלו גבוה ב-70% במעשנים בהשוואה ללא-מעשנים. העישון גורם גם לשכיחות מוגברת של יתר לחץ-דם, ולעליה מוגברת ברמות הכולסטרול בדם. שני גורמים אלו מוסיפים לשכיחות מחלת כלי הדם הכליליים. שכיחות מחלות לב אלו עולה ככל שמעשנים יותר סיגריות, היא גבוהה יותר בשואפי העשן, וגבוהה יותר במעשני סיגריות לעומת סיגרים ומקטורות. הסיכון למחלה זו אצל אנשים שהפסיקו לעשן הולך ופוחת, וכעבור עשר שנים מהפסקת העישון – אין הבדל בסיכון למחלה זו בין אלו שעישנו בעבר לאלו שלא עישנו כלל. בסקרים אחרים נמצא, שהימנעות מעישון מפחיתה את התמותה ממחלת לב כלילית בגילאים שבין 35-64 בשיעור של 25% בגברים, ו-20% בנשים.

עישון הוא גורם סיכון מוכר לשבץ מוחי ודימום תת-עכבישי, והפסקת העישון מפחיתה באופן משמעותי סיכון זה כבר בזמן הסמוך להפסקה, ללא תלות בגיל ובכמות העישון עד להפסקה.

עישון הוא אפוא, הגורם המוגדר השכיח ביותר למוות בעולם המערבי, ובעצם יש להסתכל על מצב העישון בעולם והתמותה המלווה אותו כמצב של מגיפה קטלנית כלל-עולמית.

בנוסף למחלות קטלניות הנגרמות באופן ישיר או עקיף על ידי עישון, יש עוד מחלות והפרעות הקשורות בעישון:

כיב עיכולי קורה בשכיחות גבוהה יותר במעשנים, ושיעור הריפוי העצמוני והטיפולי של כיבים במערכת העיכול באנשים אלו קטן יותר.

עישון נמצא כגורם עצמאי ומשמעותי בגרימת סוכרת.

מחלות חניכיים שכיחות יותר במעשנים, וחומרתן גדולה יותר באוכלוסייה זו.

עישון גורם להפרעה בפוריות של נשים, ולבלות מוקדמת. כמו כן גורם העישון להפרעה בפוריות הגבר, עקב פגיעות שונות בתאי הזרע, ולאין אונות בשכיחות גבוהה יותר במעשנים לעומת לא-מעשנים.

המלחמה בעישון
המלחמה בעישון מבחינה ציבורית ואישית מתרכזת במספר מישורים – חינוך והסברה למניעת ההתחלה וההתרגלות לעישון; טיפולי גמילה במכורים לעישון; הגנה על לא-מעשנים מחשיפה לעשן טבק; הגבלה או מניעה של פרסומת מסחרית לסיגריות; העלאת מחיר הטבק והסיגריות; פיקוח על ייצור מוצרי טבק.

קיימות מספר שיטות לגמילה מעישון. על בסיס אישי-אינדיבידואלי יש שיטות פסיכולוגיות שונות, יש שיטות מתחום הרפואה האלטרנטיבית, ויש שיטות כימיות.

אכן, הדרך היעילה ביותר מבחינה ציבורית הוא הדרך החינוכית, באמצעות הסברה רחבה במוסדות חינוך, בצבא, ובקבוצות מפגש שונות. דרך זו יכולה להיעשות בעזרת אמצעי התיקשורת ההמונית, חלוקת חומר הסברה, שיחות וכיו"ב. במערכת הרפואית מומלץ לכלול את ההיבטים של סיכוני העישון ודרכי המניעה בהוראה של סטודנטים לרפואה. כמו כן מומלץ להחדיר את המודעות להימנעות מעישון ולגמילה ממנו בכל ביקור במרפאה רפואית, גם ללא קשר ישיר למחלה הנוגעת לעישון. הרופאים כדמויות חינוכיות בתחום הרפואה והבריאות, בוודאי חייבים להימנע מעישון, כדי לא לשמש דוגמא שלילית בנידון. הדגש העיקרי מבחינה חינוכית צריך להיות במניעת ההרגל לעישון, יותר מאשר בהפסקת עישון באלו המכורים לו. גם לחקיקת חוקים מתאימים להגבלת העישון, כגון מניעת עישון במקומות ציבוריים, או הגבלה של פרסומות לעישון על ידי חברות לייצור סיגריות, יש מרכיב חשוב במניעת עישון. כמו כן נמצא שהעלאת מחיר הסיגריות מפחית את מספר המעשנים ואת כמות הסיגריות שבהם משתמשים המעשנים, שכן רבים מהמעשנים משתייכים לקבוצות חברתיות עניות, ובעיקר יכול להיות למהלך כזה השפעה על הרגלי העישון של קטינים.

בסקר בין הרופאים בישראל נצפתה ירידה משמעותית במספר המעשנים – בשנת 1970 עישנו 64% מהרופאים בישראל; בשנת 1975 – 33%; ובשנת 1980 – 16%. באוכלוסייה הכללית בישראל ירד אחוז המעשנים מכ-40% בשנת 1983 לכ-30% בשנת 1986. בסקר מדגמי שנערך בישראל בשנת 1995 נמצא כי אחוז המעשנים הוא 25.8%; רוב המעשנים הם בגילאים 25-34 שנים; אחוז החילונים והמסורתיים בין המעשנים גבוה באופן משמעותי מהדתיים (56.7% לעומת 10.3%); אחוז המעשנים קטן באופן לא משמעותי בין בעלי הכנסה גבוהה ובעלי השכלה גבוהה.

מספר גורמים בישראל השפיעו על מגמות העישון – החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים משנת 1985; תשדירי שירות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בשנת 1987; העלאת המס על הסיגריות בשנת 1991; והחוק להגבלת עישון במקומות עבודה משנת 1194 – כל אלו גרמו לירידה ניכרת באחוז המעשנים. לעומת זאת הוזלת הסיגריות המיובאות בשנת 1989 גרמה לעליה תלולה באחוז המעשנים.

בישראל קיימים מספר גופים הפעילים בדרכים שונות למניעת עישון – האגודה הישראלית למניעת עישון, האגודה למלחמה בסרטן בישראל, והפורום הישראלי למניעת עישון.

לעומת כל הנזקים שנמנו לעיל, והצורך המוכח להימנע מעישון, יש לציין כי העישון נמצא מועיל למניעת שתי מחלות קשות – מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר. במחקרים רבים נמצא קשר בן עישון לבין הגנה מפני מחלות אלו.

ד. פרטי דינים
יש מי שכתבו, שבימינו שידוע שהעישון מזיק לבריאות ומסכן את החיים – יש איסור מן התורה לעשן.

מחברים אלו נימקו את האיסור במקורות ובנימוקים הבאים – מדין 'השמר לך ושמור נפשך מאד', 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', ודין איסור בל תשחית של הגוף, ומשום חילול השם, שכן אומות העולם אוסרים בתוקף את העישון, ואם יראו תלמידי חכמים מעשנים יש בזה חילול השם, ומשום חשש התאבדות וגרם רציחה עצמית; ויש מי שכתבו, שאמנם מן הראוי להיזהר ולהימנע מעישון, ואם כבר מעשן – יש לו לעשות מאמץ להיגמל מזה, ובוודאי שאין להתרגל לכך מלכתחילה, ויש להרחיק את ילדיו הקטנים מהתרגלות לעישון, אבל אין בזה גדר איסור. מחברים אלו כתבו מספר טעמים להימנע מעישון – יש בזה חשש סכנה, ואין לאדם להרבות תאוות ותענוגים מיותרים, ויש בזה ביטול תורה, והעישון גורם לאי-נעימות לזולת בגלל ריח הפה וריח העשן, ויש בזה בזבוז והפסד ממון. מאידך נתנו מחברים אלו מספר נימוקים וטעמים שאין בעישון איסור תורה – כמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו שמעשנים, ואין להוציא לעז על הראשונים, ועישון הוא בגדר שדשו בו רבים, ושומר פתאים ה', והעישון מזיק רק למיעוט בני האדם, ומבחינה זו הוא שייך לאותם דברים מזיקים שהימנעות מהם היא רק בגדר עצה טובה, ולא לאותם דברים מזיקים שיש בהם איסור תורה משום 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'.

מי שטוען שיכול להיגרם לו נזק ממשי משהייה במקום שמעשנים, ואפילו מי שרק מצטער מחמת עשן הסיגריות – דעת רוב ככל רבני דורנו, שיש לו כוח וזכות למחות במעשנים, ולדרוש מהם שיפסיקו לעשן באותו מקום; ואפילו אם המעשנים נמצאים בבית המדרש, וטוענים שייגרם להם ביטול תורה אם יצטרכו להפסיק לעשן – מכל מקום אסור להם לעשן שם, ועל המעשן, שהוא המזיק, להרחיק עצמו מהמקום הציבורי, וכמו כן יכול שכן למחות נגד מעשנים בבית משותף, כאשר עשן הסיגריה עובר מדירה לדירה. גם מי שהסכים לסבול את העישון – יכול לחזור בו ולמחות נגד המעשנים שיפסיקו את העישון. שיעור ההרחקה של המעשן במקום ציבורי או פרטי הוא בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאים, או כדי שיעור שלא יגיע העשן אל הזולת.

עישון ביום-טוב
בעניין עישון ביום-טוב נחלקו הפוסקים – יש מי שכתבו, שמותר לעשן ביום טוב, ופשט ההיתר בימינו כדבר פשוט. מספר טעמים להיתר נאמרו על ידי הפוסקים – עישון נחשב כדבר שווה לכל נפש, והעישון נחשב כדבר טוב לבריאות, שגורר תאוות המזון, ומועיל לעיכול המזון. לשיטת המתירים עישון ביום-טוב יש להיזהר בדרך ההדלקה והכיבוי של הסיגריות, שלא לעבור על איסורי כיבוי ביום טוב. גם לשיטת המתירים – מי שאינו נהנה מעצם העישון, אסור לו לעשן ביום-טוב, ומי שנהג שלא לעשן ביום-טוב, הרי זה נדר שאי אפשר להתירו; יש מי שכתבו, שאסור לעשן ביום-טוב. מספר טעמים לאיסור נאמרו על ידי הפוסקים – העישון הוא בגדר הבערה שלא לצורך, ויש חשש איסור כיבוי במהלך העישון, ועישון אינו נחשב כשווה לכל נפש, וגם לדעת המתירים – הרי זה דווקא לפי תפיסתם אז, שיש מרכיבים של רפואה ותועלת בעישון, אבל בימינו שהתברר שיש סכנה בעישון, אין להחשיב זה לדבר השווה לכל נפש. לשיטת האוסרים – יש הסוברים, שאף טלטול הסיגריות אסור ביום-טוב משום מוקצה; יש שהחמירו ביום-טוב ראשון, והתירו ביום-טוב שני; ויש שהחמירו בראש השנה מחמת אימת הדין.

ה. רקע אתי
החברות המייצרות סיגריות ומוצרי טבק אחרים מתעלמות מהסיכונים הכרוכים בשימוש בטבק, מפרסמות דעות ומחקרים בלתי אמינים המטילים ספקות בנתוני הסיכון שבעישון, ואף מעסיקות מדענים שאמורים לעורר ספקות בציבור ביחס לסיכונים הכרוכים בסיגריות. בשנת 1995 פורסמה סדרת מחקרים סודיים של חברות לייצור סיגריות, המוכיחות כי הנזק הבריאותי העצום של עישון היה ידוע לחברות זה מכבר, והן העלימו מידע זה באופן מכוון, ואף ניסו בדרכים שונות, כולל דרכים משפטיות, למנוע את פרסום המחקרים הללו. כמו כן משקיעות חברות אלו סכומי-עתק בפרסומת לטובת הסיגריות ומכירתן, אשר גורם להתמכרות לעישון סיגריות בקרב אוכלוסיות שונות, ובעיקר בקרב נשים וקטינים. כמו כן משפיעות חברות אלו על המחוקקים למתן את ההגבלות הנחוצות ולפקח על השימוש בטבק. דבר זה מהווה בעיה מוסרית כבדת משקל. אכן, אפילו המדענים המועסקים על ידי חברות אלו סבורים כשלעצמם שיש סיכונים משמעותיים בעישון.

המגמה בעולם המערבי היא לאסור בחוק את העישון במקומות ציבוריים, ובכך להגן על הלא-מעשנים מפני נזקי עישון פסיבי; למנוע או להגביל את הפרסומת לעישון בצורות שונות; ולחייב את חברות הייצור של סיגריות לציין על חפיסות הסיגריות כי העישון מזיק לבריאות. כמו כן יש מגמה ליצור אווירה חברתית המגנה ודוחה את העישון, ובכך לגרום להפחתה של מספר המעשנים, ולבטל את התחלת העישון על ידי צעירים.

כיתות נוצריות שונות מתנגדות לעישון לא רק מטעמים רפואיים, אלא גם בגלל תפיסה דתית שעישון מהווה פגיעה בכבוד הגוף כמשכן הנשמה.

מבחינה אתית-חילונית נידון המאזן בין זכויות וחובות שונות.
ביחס לעישון פעיל עומדת הזכות לחיות על פי הרצון והנוחיות האישיים, ומימוש האוטונומיה של צורת החיים וסגנונם, לעומת מחיר הפגיעה עצמית בבריאות;
ביחס לעישון סביל עומדת הזכות של הזולת להימנע מנזק, מול זכות הפרט להתנהג לפי אורח חיים הרצוי לו;
ביחס לחברות ייצור עומדת הזכות לחופש מסחר ולחופש פרסומת, מול הזכות למנוע נזק מהזולת ומהחברה.

ו. נספח

אגרת מהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

ב"ה ב' דסליחות התשל"ז
אל כל אחינו ורעינו בבית המדרש ובספריה
הבקשה והדרישה המרובה והנמרצת בעצם ימי קודש הסליחות והתשובות האלה, בחוסן שלמותם שבבין אדם למקום ושבבין-אדם-לחברו, בהחלט להיגמל ולהימנע מההרגל של העישון והמיצוץ של חתיכות העשבים של טבק בתוך הפה והשפתיים, המקודשות באשרנו לעמל תפארתה של תורה, ולדבקות חברותותיה.

אשרי אשר יזדרז ויתגבר לעשות זאת להגביר תוקף שקידתה של תורה וטהרתה וריבוי נחת רוח לחברים וחוסן שקידתם ונעימותם, ותלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם, שמנעימים זה לזה בהלכות ובהליכות, ונועם בדרכים ושלום בנתיבות, ומתוך כך ריבוי ההתחזקות וההצלחה ההדדית לאוקמי גירסא ואברויי, בהופעת סייעתא דמן שמיא לקידוש השם ולזכות הרבים.

נאמנכם באה"ר ובאה"ע
צבי יהודה הכהן קוק

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
העישון - סקירה הלכתית / מרדכי הלפרין
עישון וסרטן - רקע רפואי / בת-שבע הרשקוביץ



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן