לדף ראשי



ב-21 באפריל 1938 יצאו שלושה מחברי פלוגה העבודה של בית"ר בראש פינה (אברהם שיין, שלום ז'ורבין ושלמה בן-יוסף), לכביש המקשר את צפת עם ראש-פינה כדי לבצע פעולת תגמול בערבים על רצח שישה יהודים. הם ירו על אוטובוס ערבי שעבר במקום, אולם איש מנוסעי האוטובוס לא נפגע. הם עזבו מיד את המקום והסתתרו בחורבה עזובה באזור. לאחר זמן קצר באה המשטרה ואסרה את השלושה. שיין, ז'ורבין ושלמה בן-יוסף הועמדו בפני בית-הדין הצבאי בחיפה והואשמו בנשיאת נשק שלא כחוק וכן "בכוונה לגרום למוות או נזק אחר לאנשים רבים". לפי התקנות לשעת חירום, כל אחד מסעיפי האשמה נחשב עבירה שדינה עונש מוות. השלושה הודיעו כי בדעתם להפוך את המשפט לבמה פוליטית, בה יכריזו בגלוי על השקפותיהם.

בית-הדין מצא את ז'ורבין בלתי שפוי בדעתו והוא נידון לכליאה בבית-חולים לחולי-רוח "עד שהנציב העליון יחליט לשחררו". שיין ובן-יוסף נידונו "למוות על-ידי תלייה עד שתצא נשמתם". השניים קיבלו את גזר הדין בשלווה נפשית בלתי רגילה, ופרצו בשירת "התקווה". מפקד הצבא בארץ אישר את גזר הדין של שלמה בן-יוסף, והמתיק את דינו שם אברהם שיין למאסר עולם, בשל גילו הצעיר.

בבוקר ה-29 ביוני 1938 מתקין עצמו שלמה בן-יוסף לשעתו האחרונה. הוא פושט את בגדי הארגמן של הנידונים למוות, לובש מכנסיים קצרים וחולצה ונועל נעלי עבודה גבוהות. לאחר פת שחרית הוא מצחצח את שיניו ומחכה לבוא השוטרים. הוא הלך בקומה זקופה לעלייה לגרדום בעודו שר את שיר בית"ר. על קירות תא הנידונים למוות כתב בן-יוסף בעברית דלה: "מה זה מולדת? זה דבר שבעדו כדאי לחיות, ללחום וגם למות". "עבד הייתי לבית"ר עד יום מותי". וכן קטע משירו של ז'בוטינסקי "למות או לכבוש את ההר". (מתוך ספר הגרדום, מאת יוסף נדבה)

שלמה בן-יוסף נולד כשלום טבצ'ניק ב-7 במאי 1913 בפולין. בבית הוריו חונך על ברכי הדת והמסורת והקפיד על שמירת מצוות. בשנת 1928 הצטרף לשורות בית"ר, ושנתיים לאחר מכן התייתם מאביו ונאלץ לשאת על כתפיו את עול פרנסת המשפחה. בראשית 1937 החליט לעלות ארצה, אולם מאחר ולא הצליח לקבל "סרטיפיקט" (רשיון עלייה) שחולק על-ידי הסוכנות היהודית, הצטרף לקבוצת מעפילים שעלתה ארצה במסגרת עליית "אף-על-פי". מיד לאחר שרגליו דרכו על אדמת המולדת ב-20 בספטמבר 1937, הצטרף לפלוגת העבודה של בית"ר בראש-פינה וכעבור זמן קצר התקבל לאצ"ל. מיד עם הגיעו לראש-פינה שרף את דרכונו הזר ושינה את שמו לשלמה בן-יוסף. בן 25 היה בעלותו לגרדום.





הערות לערך:
שם המעיר: יואב
הערה: א.הפעולה היתה צריכה להיות באוטובוס בשעה 7 בבוקר שידוע שעליו נמצאים הרבה מאנשי הכנופיות הערביות.השלושה ישבו וחיכו מ-5 וחצי עד 7 וכאשר הגיע האוטובוס היתה לידו מונית של יהודים ולכן הם לא ירו עליו וחיכו עד האוטובוס הבא שהיה ב-1בצהרים.
ב.השוטר שמצא אותם היה יהודי. הם התחבאו בתוך חורבה ותפס אותם שוטר בשם מזרחי שהם הכירו. הם התחבאו בתוך חורבה וכשהוא בא יצא אליו אחד מהשלושה ואמר לו שהוא מחביא כאן מעפילים השוטר אמר לו שיחכו שם והוא יגיד שאין שם כלום ואז הוא חזר עם קצינים בריטים והסגיר אותם.

מקור ההערה: מתוך הספר: עולי הגרדום (עדות של שיין)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן