לדף ראשי



מרדכי אברהם רזיאל (רוזנסון) ואשתו בלומה התגוררו בעיירה סמורגון שבפלך וילנה (ליטא). ב-11 בנובמבר 1910 נולד בנם הבכור דוד, ושנה לאחר מכן נולדה הבת אסתר. שפת הדיבור בבית הייתה עברית, ובשנת 1914 עלתה המשפחה ארצה, והאב שימש מורה בבית-ספר יסודי בתל-אביב (הוא לימד תנ"ך, תלמוד ועברית).
אסתר למדה בסמינר למורים בתל-אביב, ולאחר שסיימה את לימודיה עברה לירושלים, שם לימדה בבית-ספר בשכונת תלפיות. לא חלף זמן רב ואסתר הצטרפה לאצ"ל, לא במעט בזכות אחיה דוד שהיה כבר פעיל בארגון (בשנת 1938 נתמנה למפקד האצ"ל).
בתקופת הפרעות של השנים 1936-1939, השתתפה אסתר בפעולות התגמול שניהל האצ"ל. כאשר החל הארגון בשידורי הרדיו המחתרתי, בשנת 1939, הייתה אסתר הקריינית הראשונה. היא המשיכה היא המשיכה לשדר עד למעצרה במרס 1944. היא נלקחה לבית-הסוהר לנשים בבית-לחם, בעוד בעלה, יהודה נאור, נלקח לכלא עכו ומאוחר יותר נשלח למחנה המעצר באפריקה והוחזר ארצה לאחר הקמתה של מדינת ישראל.
אסתר השאירה בבית הוריה שני ילדים קטנים: דוד בן השלוש ואריה בן השנה וחצי.
אסתר היתה בהריון כאשר הוכנסה לבית-הסוהר בבית-לחם. לאחר שבעה חודשי מעצר, כאשר התקדם הריונה, שוחררה אסתר ב-18 באוגוסט 1944,וכעבור זמן קצר ילדה בת ושמה אפרת (היא בית-לחם). על אסתר הוטל מאסר בית, היה עליה להתייצב במשטרה שלוש פעמים ביום ולהישאר בביתה משקיעת החמה ועד זריחתה. כעבור זמן חזרה אסתר לפעילות בתחנת השידור של האצ"ל והמשיכה בתפקידה זה עד לצאת הבריטים את הארץ.
לאחר קום מדינת ישראל, הצטרפה אסתר רזיאל-נאור ל"תנועת החרות" ושרתה מטעמה בכנסת החל המכנסת הראשונה ועד השביעית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן