לדף ראשי



נקר מאיר (1926-1947)
נולד ב-26 ביולי 1926 בירושלים למשפחה מעוטת יכולת מיוצאי עיראק. בגיל 12 הפסיק את לימודיו בתלמוד תורה כדי לעזור בפרנסת המשפחה, וכעבור שנה הצטרף לבית"ר. בגיל 17 התגייס לצבא הבריטי, לאחר שזייף את רישום גילו.
ב-1946 עם שחרורו מהצבא הבריטי, מצא את דרכו לאצ"ל. בפריצת כלא עכו השתתף בחוליית החסימה בפיקודו של אבשלום חביב. מאחר ולא שמעו את אות הנסיגה, המשיכו בקרב עם שאזלה התחמושת ואז נלקחו בשבי. כשלושה שבועת לאחר מכן, הובאו השלושה בפני בית-הדין הצבאי בירושלים. הם לא הכירו בבית-הדין לשפוט אותם ודרשו שינהגו בהם כבשבויים. לפני מתן פסק-הדין, בהגיע תורו, עמד מאיר נקר והצהיר בפני שופטיו, בין היתר:

[...] צירי הפרלמנט שלכם טענו לפני חודשים מספר, כי ישנה דרך אחת לדיכוי ההתמרדותהעברית והיא: להעמיד תליות בארץ הקודש, לרצוח עברים. והנה, עשיתם זאת. ביצעתם את אחד הפשעים השפלים ביותר: רצחתם שבויי מלחמה! ומה השגתם? ההצלחתם להפחיד את מישהו? ההחלשתם את שאיפת החופש של אמנו? העלה בידכם לדכא את ההתקוממות? אתם יודעים שלא השגתם מאומה. אש המרד הולכת ומתפשטת בארץ ומחוצה לה. [...]
הגיע הזמן שתעזבו את הארץ הזאת - שלנו היא היתה ולנו היא תהייה - ואנו נבננה כארץ החופש והשלום והקידמה - לתפארת עולם.

ב-16 ביוני 1947 נידונו אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר למוות בתלייה, וב-29 ביולי הועלו השלושה לגרדום בכלא עכו.


במלאת 60 שנה לתקומת מדינת ישראל, ראוי לזכור ולהזכיר את חלקם של עולי הגרדום מתקופת המנדט הבריטי, אשר מסרו את נפשותיהם למען המטרה הנעלה של תקומת מדינת ישראל.

ב-29 ביולי 2007 מלאו 60 שנה לעלייתו לגרדום של מאיר נקר הי"ד. מאיר נקר נולד בירושלים בט"ו באב תרפ"ו 26.7.1926, עלה לגרדום הבריטי בגבורה וקידוש ה', בכלא עכו ביב' אב התש"ז 29.7.1947. יחד אתו עלו לגרדום יעקב וייס (שמעון) ואבשלום חביב (סמל אליהו).


עולה הגרדום מאיר נקר הי"ד בנם של מסעודה וכדורי נקר שעלו ב-1924 לירושלים הקדושה משאת תפילותיהם וגרו ברחוב הכוהנים בשכונת בית-ישראל בירושלים. ילדותו ונעוריו של מאיר עברו עליו בבית דתי-חרדי ולימודים בתלמוד תורה. בן 16 התגייס לצבא הבריטי ושרת במלחמת העולם השניה בקפריסין, איטליה ומצרים. בתום המלחמה חזר לפעילות בארגון האצ"ל. סגן מאיר נקר (כינויו: סגן יחיעם) השתתף בפריצת כלא עכו, המבצר השמור ביותר בא"י במנדט הבריטי, ב-4 במאי 1947, בפעולה מחתרתית מהקשות והנועזות ביותר שבוצעו נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל. מטרת הפריצה לכלא עכו היתה לשחרר את לוחמי האצ"ל והלח"י שנכלאו ע"י השלטון הבריטי.

כ-20 לוחמי אצ"ל יצאו לביצוע הפעולה לבושים במדי חיילים בריטיים. בראש הכוח הפורץ פיקד דב כהן ז"ל שנהרג במהלך הפעולה. מטעני החבלה שהופעלו ופרצו את חומת הכלא המבוצר איפשרו את יציאתם לחופשי של 27 אסירים מחתרות האצ"ל והלח"י וכ-182 אסירים ערבים (רוב הערבים נתפסו והוחזרו לכלא). בפעולה נהרגו תשעה לוחמים ביניהם אסירים בורחים, ונתפסו חמישה לוחמי אצ"ל נכלאו ונשפטו בבית דין צבאי בריטי על חלקם בפעולה. שלושה לוחמים - מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב סרבו להכיר בסמכות בית המשפט הצבאי הבריטי ונדונו ב-16.6.1947 למוות בגרדום. מאיר נקר אמר למשפחתו וידידיו: "העיקר להשיג את המטרה" מדינה יהודית בארץ-ישראל. הם הועלו לגרדום ביום ג' ב-29.7.1947, חרף בקשות אישים וגורמים מא"י ורחבי העולם ותחינות המשפחות לחון אותם, וחרף העובדה שלא הרגו נפש בפעולה.

בתקופת המשפט הצבאי שנערך ללוחמי האצ"ל נקר, וייס וחביב ביקרה בארץ-ישראל משלחת או"ם כדי לעמוד על חומרת המצב בא"י ב-1947 נוכח התליות של ארבעת הלוחמים היהודים באפריל 1947 ושני הלוחמים שפוצצו עצמם בכלא ירושלים במאי 1947, ושלושת הלוחמים שנשפטו ועמדו בפני הוצאתם להורג בתלייה בכלא עכו ביולי 1947. לשוא פנו משפחות הנידונים למוות למשלחת האו"ם, בבקשה לפעול להשגת חנינה לנידונים שעמדו לעלות לגרדום נקר, וייס וחביב. ב-29.7.1947 הועלו שלושת הלוחמים מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב לגרדום הבריטי ונקברו בצפת סמוך לקבר האר"י הקדוש. תליית שני הסרג'נטים הבריטים למחרת כתגובה לתליות של לוחמי האצ"ל, שמה קץ לתליות של לוחמי המחתרות העבריות בגרדום הבריטי.

עולי הגרדום ב-29.7.1947 מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב הצטרפו לתשעה לוחמי אצ"ל ולח"י אשר הועלו לגרדום הבריטי בשל חלקם בפעולות המחתרות נגד המנדט הבריטי בארץ-ישראל בשנים 1917–1947. שנים-עשר הרוגי המלכות גיבורי העם היהודי, צעדו אלי גרדום בשירת התקווה וחיוך אל הדורות הבאים. מותם בגבורה וזכרם נצח.

ב-29.11.1947 בדיוק ארבעה חודשים לאחר עלייתם לגרדום של מאיר נקר, יעקב וייס ואבשלום חביב, התקבלה באו"ם החלטה מס. 181 - תכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. תלייתם בגרדום של הנידונים גרמה זעזוע בעולם והביאה לתמיכה של המדינות החברות באו"ם לסיום המנדט הבריטי, החלטה על חלוקה א"י והקמת מדינה יהודית. בטקס הזכרון ערב יום העצמאות ה-59 למדינת ישראל הדליקה משואה לזכר עולי הגרדום, גב' רחל סעד-נקר, דודתי, אחותם של עולה הגרדום מאיר נקר ויוסף נקר חלל צה"ל.

אחיו של לוחם האצ"ל עולה הגרדום מאיר נקר, סג"מ יוסף אליהו נקר הי"ד נולד בתרצ"א 1931 ונהרג כמפקד האזורי במבואות ביתר ב-17.4.1953 ממארב ירדני. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים בשל סירוב השלטון להכיר בו כחלל צה"ל. היה בן 22 בנופלו. בתקופת ראש הממשלה לוי אשכול אושרה הבאתו לקבר צבאי בהר-הרצל, אך המשפחה סרבה להעבירו מטעמים דתיים. עזרא נקר אבי ז"ל הבכור בן האחים, נפצע ואיבד את רגלו בקרב ברוממה בירושלים במלחמת השחרור. שלושתם פעלו למען הגשמת מדינת ישראל ובטחונה. זאת לדעת בישראל חיות משפחות שחוו שואה בדרך להגשמת המדינה, במלחמות ישראל ובמאבק על בטחונה של המדינה.

מהבית החרדי והעמל של סבא וסבתא יצאו מאיר נקר לפעולת פריצת כלא עכו, ויוסף נקר לשרותו בצה"ל, ולא שבו, ואבי עזרא נקר שנפצע במלחמת השחרור. סבי וסבתי הוריהם של מאיר יוסף ועזרא נקר ואחיהם יל"ט, עלו לירושלים ב-1924 מבגדד במסע יבשתי שארך שלושה שבועות הישר לירושלים עיר הקודש. טרם הגעתם דאגו לרכוש אדמות בירושלים מפעיל ארץ-ישראלי, אך כאשר הגיעו לירושלים לא מצאו את הפעיל ואת האדמות. כך נאלצו סבי ומשפחתו העניפה שעלתה גם היא לירושלים, לעמול קשה בפרנסת המשפחות. סבי היה טרוד בעמלו מבוקר עד ערב, בלימוד ותפילות ותקווה שילדיו יילכו בדרכי התורה בעקבותיו. בילדותי ראיתי את סבי ספון על ארוחותיו בשובו מעמלו, תוך כדי תפילות ולימוד בספר הסמוך לצלחתו, מסמן לסבתי שתוריד לנו מהארון למעלה ממתקים. איש ללא שיחות חולין, רק חיוך יפה וחם בראותו אותנו נהנים מהממתקים. המבוגרים במשפחה נמנעו מלשוחח עמנו הנכדים, על שני הדודים שלא שבו, כדי לא להעכיר את נשמותינו הצעירות בסיפור אסונות. סבי וסבתי נחשבו בקרב ידידיהם בבית הכנסת כצדיקים מעונים, וכמחווה כבוד נהגו מתפללי בית הכנסת מדי שנה בחג הסוכות מאז נפילת הבנים, לערוך את כל תפילות חג הסוכות והסעודות בסוכה בבית סבי וסבתי.

את סיפור ילדותנו לאשורו הבנתי כאשר צפיתי בסרט "אפר ואבק" של יהודה פוליקר ויעקב גלעד, סיפור על הוריו של פוליקר שאיבדו משפחתם הראשונה בשואה, התחתנו בדרכם לישראל והקימו משפחה חדשה. באחת הסצינות נראה אביו של פוליקר מתפרץ בערב חג אל מול שולחן החג עמוס המאכלים ומפה לבנה, ומפר את שמחת החג למשפחה. אז לראשונה הבנתי מה חוינו בילדותנו, כאשר אבי אח שכול לשני אחיו ונכה מלחמה קטוע רגל בעצמו היה שרוי במתח אדיר בערבי חג בפרט, מביט במתח על המפה הצחורה בשולחן האוכל ובמטעמים. האוירה החגיגית והשמחה לא תאמו את רגשותיו הקשים זכרונותיו וכאביו, ולא יכול היה לקיים שמחות חג.

יוסף אבני (אבו-ג'ילדה) איש אצ"ל ירושלמי, הכיר את מאיר נקר והגדיר אותו במילים איש יפה-תואר, אדם ולוחם, והוסיף שהוא שמח שמאיר היה איש אצ"ל. הוא הכיר את מאיר זמן קצר לפני הפריצה לכלא עכו, כאשר מאיר היה צריך להשתתף בפעולה אחרת שלא יצאה לפועל ונבחר להשתתף בפעולת הפריצה לכלא עכו. חבריו של מאיר לשכונה הגדירו אותו כצעיר פייטר וביצועיסט. מעטים ידעו לספר על שיחות או חוויות עם מאיר נקר בן ה-21, היות ונעדר מהארץ בארבע שנות מלחמת העולם השניה בעת שרותו כחייל בצבא הבריטי, וכשחזר והצטרף למחתרת נאסר על חברי המחתרת להתקבץ או לנהל שיחות עם מכרים וחברי מחתרת במפגשים ברחוב, כדי לא להיתפס ע"י הבריטים. ידוע על צעירות אחדות שרצו להתקשר בברית נישואין עם מאיר נקר ויוסף נקר הצעירים היפים והאמיצים, שנקטפו בדמי ימיהם.


"שירת מאיר ויוסף "

שניים לי דודים
בקבר הם שוכבים
קודר וקר, עזוב ומנוכר.

שניים לי דודים
אותם האל הועיד
לוותר על עולמם
לשכב עם אבותם.

שניים לי דודים
האל אותם הועיד
לשרת את עמם, ארצם, מכורתם.

בקבר הם שוכנים
לא גיל להם ולא זמן
זמנם תם מיותם.

פרחו ונבלו בעיתם
יפים ומרנינים
נפלאים ומבטיחים.

נפלו על קידוש השם ומולדתם.
שוהים במחיצת בוראם
מאיר ויוסף נקר.


השיר נכתב על מאיר נקר עולה הגרדום ויוסף נקר חלל צה"ל. כתבה יפה נקר, מאי 2003


הדברים הוקראו בערב זכרון שהתקיים במיסדר ז'בוטינסקי בת"א ב-18.11.07.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן