לדף ראשי



אליעזר קשאני, נולד בפתח-תקווה ב-13 במרס 1923, למשפחת עמלים בת עשר נפשות, דור שלישי בארץ. בגיל 13 יצא לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. ב-23 באוגוסט 1944, בשעת המצוד המקיף שערכה המשטרה בפתח-תקווה, נעצר קשאני כ"חשוד בטרור", הובא למחנה המעצר בלטרון ואחר נשלח עם הקבוצה הראשונה של 251 עצורים לאריתריאה. במחנה המעצר הצטרף לשורות האצ"ל ובפברואר 1945 שוחרר מהמעצר. בארץ החל את פעילותו במחתרת למרות חובת ההתייצבות היומית במשטרה שהוטלה עליו. לאחר פיצוץ מלון המלך דוד נעצר שוב, אולם לאחר זמן קצר שוחרר ומיד חזר לפעילות.
ב-29 בדצמבר 1946 יצאו לוחמי האצ"ל להלקות קצינים בריטים בתגובה ל-18 המלקות שהילקו הבריטים את לוחם האצ"ל בנימין קמחי יומיים קודם לכן. אחת היחידות, שמנתה חמישה לוחמים, נתקלה במחסום שהקימו הבריטים, ובחילופי היריות נהרג אברהם מזרחי. יתר הארבעה (יחיאל דרזנר, מרדכי אלקחי, אליעזר קאשני וחיים גולובסקי) נתפסו וכעבור 43 ימים, ב-10 בפברואר 1947, הועמדו בפני בית-הדין הצבאי בירושלים. הארבעה לא הכירו בזכותו של בית-המשפט לדון אותם וטענו שהם רואים עצמם שבויי מלחמה ועל-כן רשאים הבריטים לשימם במעצר, אך אינם רשאים להעמידם לדין. הם לא השתתפו במהלך המשפט, סרבו לענות על שאלות, והסתפקו בכך שהצהירו הצהרות פוליטיות.
מהלך המשפט היה קצר ועוד באותו יום ניתן פסק-הדין: מוות בתלייה למרדכי אלקחי, ליחיאל דרזנר ולאליעזר קאשני. חיים גולובסקי נידון למאסר עולם בהתחשב בגילו הצעיר (בן 17 היה). לאחר הקראת פסק-הדין, קמו הארבעה על רגליהם ושרו את "התקווה".
ב-16 באפריל 1947 עלה אליעזר קאשני לגרדום, יחד עם חבריו: דב גרונר, יחיאל דרזנר ומרדכי אלקחי. בן 24 היה בעלותו לגרדום.




הערות לערך:
שם המעיר: חיימוב זלמן פתח=תקוה רח' חדרה 10
הערה: החוליה נתפסה לאחר שלא הצליחו לבצע את הפעולה, ובחזרתם מאזור כפר סבא לפתח-תקוה שם היה בסיסם
טעו בדרך והגיעו לצומת וילהלמה (בה היה בסיס בריטי).
ובצומת זו עלתה החוליה על מחסום של בצבא הבריטי שפתח עליה באש.
הנתון הזה ידוע לכותבי ההיסטוריה והם לא מצינים
אותו, ולדעתי זאת טעות.

מקור ההערה: ספרו של חבר החוליה חיים גלעד "בצל הגרדום".

שם המעיר: מור מיכל רמת גן . אחייניתו של אברהם מזרחי "אלעזר"
הערה: שלום רב
מילדותי ינקתי את שהתרחש בפעולת האצל בליל הלקאות ושאר פעולות האצל כפי ששמעתי מאמי , אחתו של אברהם, שהיתה שותפה לא פעם אפילו ללא ידיעתה בעזרה וכסוי ללוחמי אצל קרי אחיה וחבריו.ימים ולילות שמענו אני ואחי את הסטורית האצל שתמיד ריתקו אותנו ואת הםעולות הנועזות שעשה דודי אברהם מזרחי , לוחם ללא חת כפי שהוגדר עלידי מפקדיו ובינהם איתן ליבני.לאחר שקראתי את הכתוב כאן באתר של חברו הטוב , חבר ילדות אליעזר קאשני , הייתי רוצה להעיר שאברהם מזרחי שהיה מבוקש זמן רב עלידי הבריטים "הגינגי" שעשה להם הרס וחורבן ישב במושב האחורי של הרכב ולא כפי שכתבו שהיה הנהג, אברהם לא נהרג מאש הכדורים, הוא נאבק עם החיילים במחסום לאחר שנתפסו ואז נורה ונפצע, הוא הופרד מחבריו ונלקח לבאר יעקב למטרת חקירה, כשראו הבריטים שיש בידם את האיש אשר מירר את חייהם חשבו להוציא ממנו ידיעות. אברהם מזרחי שכונה "אל מוות " עונה עד הבוקר והוא פצוע מהירי, עינויים קשים וברברים שאחיו הגדול דוד הגיע לזהות את הגופה נכנס להסטריה מהמראה, את שעשו לאחיו ואני לא רוצה לפרט, ואברהם לא פתח את פיו ולא הוציא מילה עד שנפח את נשמתו בבוקר. חברו שהיה בן 17 ולא הוצא להורג היה בתא סמוך אליו ושמע את שעבר עליו כל הלילה וסיפר שדודי אברהם מזרחי הלוחם האגדי רק צעק אמא ולא מילה נוספת והשאיר את הבריטים מחוסרי ידע שציפו ממנו כל כך.וכמובן שיש בידנו הרבה מאוד ספורים מרתקים ומעניינים שעברו על דודי אברהם וחבריו, על אומץ ליבם וההקרבה שלהם לאומה.

שלום רב מור מיכל בתה של אחותו אהובה בצלאל לבית מזרחי.
מקור ההערה: אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן