לדף ראשי



ביום שלישי ה-23 באפריל 1946 ערך האצ"ל התקפה על משטרת רמת-גן. בפעולה נפצע דב גרונר קשה בלסתו, צנח אל תוך התעלה שליד הגדר ונלקח בשבי הבריטים.
ב-1 בינואר 1947, שבעה חדשים לאחר שנפצע ונלקח בשבי, נפתח משפטו של דב גרונר בבית-הדין הצבאי בירושלים. הוא הואשם ביריות על אנשי משטרה ובהנחת פצצות בכוונה "להמית אנשים בשירות הוד מלכותו". לשאלה אם הוא מודה באשמה, השיב גרונר שאין הוא מכיר בסמכותו של בית-הדין לדון אותו, אין בדעתו להשתתף במהלך המשפט ואינו מבקש את תרגום הדיונים לעברית. במקום כל אלה קרא לפני שופטיו את הצהרתו, בה נאמר, בין היתר:

אינני מכיר בסמכותכם לשפוט אותי. בית-דין זה משולל כל יסוד חוקי, מאחר שהוא נתמנה על-ידי שלטון שאין לו יסוד חוקי...
אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עם ישראל ובין ארצו היחידה. ומי שינסה לנתקו - ידו תקוצץ וקללת האלוהים תהיה רובצת עליו לעדי עד.

דממה הושלכה באולם לאחר דבריו של דב גרונר. הקטגור נשא את נאומו והביא את העדים שהיו נוכחים בשעת ההתקפה על משטרת רמת-גן. שלא כמנהגו, העלה הקטגור פרטים לזכותו של הנאשם: שירות של חמש שנים בצבא הבריטי, התנהגות טובה במשך השירות, השתתפות בקרבות בחזית האיטלקית וכן הפציעה הקשה העושה את הנאשם בעל-מום לכל ימי חייו. אולם לא היו לדברים אלה כל השפעה על השופטים, ולאחר התייעצות קצרה הודיע נשיא בית-המשפט: "דב גרונר, בית-הדין מצא אותך חייב בשתי האשמות שבהן נאשמת. על האשמה הראשונה הנך נידון להיתלות בצווארך. בית-הדין שומר לעצמו זכות לקבוע את העונש לגבי האשמה השנייה". מיד לאחר גמר קריאת פסק-הדין קם דב גרונר על רגליו והכריז: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום" (מילות הפזמון החוזר בשיר-קנאים שכתב המשורר יעקב כהן לאחר פרעות קישינב בשנת 1903. הפזמון החוזר הפך מאוחר יותר לסיסמת ארגון "השומר").
דב גרונר הועבר תחת משמר כבר אל תא הנידונים למוות ולבושו הוחלף בבגדים אדומים. 105 ימים של תקווה וחרדה עברו עליו בתא זה, כעוד מנהיגים ואישי ציבור בארץ ובעולם פועלים אצל ממשלת בריטניה להמיר את גזר-דין המוות במאסר עולם. גם על גרונר הופעלו לחצים כבדים על-מנת שיסכים לבקש חנינה, אולם הוא בשלו - דורש יחס של שבוי מלחמה וממאן לחתום על בקשת החנינה.
ארבעים ושמונה שעות לפני המועד שנקבע להוצאתו להורג, כתב גרונר בתא הנידונים למוות מכתב למפקד האצ"ל, אותו סיים במילים הבאות:

אני כותב את השורות האלה 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם ובשעות האלה אין משקרים. והנני נשבע שלוּ הייתה לי הברירה להתחיל מחדש הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה בלי להתחשב בתוצאות האפשריות בשבילי.

דב גרונר נולד ב-6 בדצמבר 1912 בהונגריה. בשנת 1938 הצטרף לבית"ר, ושנתיים לאחר מכן עלה ארצה באניית המעפילים "סקאריה", שאורגנה על-ידי בית"ר. לאחר ישיבה של שישה חדשים במחנה המעצר בעתלית, הצטרף לפלוגת בית"ר בראש פינה, שם גם מצא את דרכו לאצ"ל. ב-1941 התגייס גרונר לצבא הבריטי כדי להשתתף במלחמה נגד האויב הנאצי ויחד עם חבריו בבריגדה היהודית נרתם לעזור לשארית הפליטה באירופה. עם שחרורו, במארס 1946, חזר לפעילות באצ"ל והצטרף לחיל הקרב (הח"ק). בעודו בחופשת שחרור השתתף בהתקפה על משטרת רמת-גן. בן 35 היה בעלותו לגרדום, יחד עם חבריו אלקחי, דרזנר וקשאני.
על שמו של דב גרונר נקרא המושב משגב דב, שהוקם בדרום על ידי אנשי תנועת החרות יוצאי האצ"ל.
כמו כן הוקם לזכרו כיכר גרונר, מול המשטרה ברמת גן, שם מוצב פסל אריה קטן הלוחם באריה גדול - השלטון הבריטי.




הערות לערך:
שם המעיר: יעלה לוי צימרמן
הערה: האם ידוע לכם שבאיטליה בשנת 1946 נעשה סרט בהשראת חייו של דב גרונר? הוא נקרא "זעקת האדמה" והוא הוקרן בפסטיבל בקולנוע בירושלים לפני שבוע לאחר שאנ הצלחתי למצוא אותו בעקבות סרט שאני עושה על אבי ליאו לוי. אם תרצו פרטים תתקשרו 03-6412413
מקור ההערה: מחקר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן