לדף ראשי



אמה הייתה בין מייסדי "פלוגת הכותל" (ראה ערך) ונהגה לפקוד את הכותל יחד עם הבנים.
בשנת 1938 נשלחה אמה לקורס "סגנים" שנערך בבית-הספר שפיצר ("הארמון") ועם סיומו הייתה למפקדת. אמה השתתפה בפעולות התגובה של האצ"ל בירושלים ובנוסף לזאת שימשה אמה כעוזרת למחסנאי הראשי (רפאל סבן) ועסקה רבות בתחזוקת מחסני הנשק ובהעברת נשק ממקום למקום. עקב עבודתה זו הפכה אמה לבקיאה בפירוק והרכבה של כל סוגי הנשק שהיו בידי האצ"ל באותם ימים.
בזמן שהותה בזכרון-יעקב הכירה אֶמה את נתן (ניקו) גרמנט מעולי חרבין. ניקו היה חבר בפלוגת העבודה בראש-פינה ובשנת 1937 בא לביקור בזיכרון-יעקב, וכך נפגשו לראשונה. ניקו עבר מראש-פינה לירושלים, והשניים נפגשו בשנית. בשנת 1938 נשא ניקו את אמה לאישה. במרס 1941 נולדה לזוג גרמנט בת ושמה יעל.
באחד מלילות אפריל 1944 נעצרה אמה בידי המשטרה ונשלחה לבית הסוהר לנשים בבית לחם. מאחר שלאֶמָה לא הייתה כל משפחה בארץ, היא נאלצה להשאיר את יעל לטיפולה של ג'ניה לוין, חברה טובה שמוצאה מריגה, שטיפלה ביעל כאם עד שחרורה של אמה מבית-הסוהר. הבעל ניקו עזב מיד את ירושלים ועבר לפתח-תקוה. בדצמבר 1944 נעצר ניקו בפתח-תקוה ונשלח למחנה המעצר באפריקה, וכל אותה עת הייתה יעל הקטנה בת השלוש אצל ג'ניה לוין.
שנה שלמה בילתה אמה בבית-הסוהר בבית-לחם, ולמרות שהוטל עליה מעצר בית לאחר שחרורה, חידשה את פעילותה במחתרת. לפרנסתה עבדה כפקידה בחברת החשמל הירושלמית.

במרס 1948 הצליחו שישה עצירים, וניקו ביניהם, לברוח ממחנה המעצר בקניה. ניקו הגיע לפריס, וחזר ארצה רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל. ניקו גרמנט נתמנה מפקד גדוד האצ"ל בירושלים, בעוד אישתו אֶמה הייתה מפקדת בסיס הבנות בעיר.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
הספר "היום שרה הקטנה" מאת יהודה לפידות



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן