לדף ראשי



הגנה העצמית מקובלת בדרך כלל בכל שיטת משפט כסיבה מוצדקת לעבירה, ובכלל זה עבירות חמורות כרצח וחבלה. "הבא להרגך, השכם להרגו", והבא לחבל אותך, השכם לחבלו. אין לו לאדם להניח לאחר שיפגע בו, ואף רשאי הוא להרוג כדי שלא ייהרג.

כמה קווים אופייניים להגנה זו במשפט העברי:
ראשית, ביסוד הדין עומדת מציאותו של "רודף". אין אני רשאי להרוג אדם, שיש בידי להינצל ע"י הריגתו, ואפילו לא את מי שמסכן אותי, אלא אם כן אדם זה עומד להרגני, והוא בכלל "רודף".
ההיתר להרוג חל לא רק לגבי רודף כדי להרוג, אלא גם לגבי הרודף כדי לעשות פשעים חמורים מסוימים, כמבואר להלן.

שנית, זכות הגנה זו אינה מצטמצמת בנרדף עצמו, אלא היא חלה גם על צד שלישי, על זר, שנזדמן לו לראות, כי פלוני רודף אחר אלמוני להרגו.

יתר על כן, המשפט העברי, בהיותו משפט דתי, דן לא רק בהגנות (דהיינו שאין להרשיע אדם שנאשם בהריגה מתוך הגנה עצמית) אלא גם בחובות. לא זו בלבד שאף זר רשאי להרוג את הרודף, אלא הוא חייב לעשות כן. זוהי מצווה המוטלת על כל מי שיכול שיציל את הנרדף אף על חשבון חייו של הרודף.

רמב"ם, מורה נבוכים ג, מ (תרגום קאפח)
הריגת הרודף. דין זה כלומר: הריגת מי שזומם לבצע עברה בטרם יעשנה, אינו מותר בשום פנים כי אם בשני מינים הללו, והם רודף אחר חברו להרגו ורודף אחר ערוות אדם לגלותה, מפני שזה עוול שאי אפשר לתקנו אם נעשה, אבל שאר העברות, שיש בהן מיתת בית דין כגון עבודה זרה ושבת אין בהם עוול לזולת, ואינם אלא השקפות, ולפיכך אינו נהרג על היוזמה כי אם עד שיעשה.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
הגנה עצמית בעבירות רצח וחבלה (למהותו של דין "רודף") / איתמר ורהפטיג
העובר בהלכה / אליקים גציל אלינסון
דין רודף למחבלים! / הרב נתן צבי פרידמן



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן