לדף ראשי



ר' ישראל נולד בעיר זאגורי שבליטא, לאביו ר' זאב ליפקין, תלמיד-חכם חשוב. בהיותו נער הוא עובר לעיר סלנט ללמוד תורה מפיו רבה, ר' צבי ברוידא. אמנם, בעיר סלנט מצא הוא לעצמו רב נוסף, ר' יוסף זונדל, תלמיד וולאזין לשעבר. גם אם ר' יוסף זינדל חי כ"בעל הבית" פשוט, הרי שלאמיתו של דבר אפשר לראות בו "התגלמות אינדיווידואלית של טיפוס הלמדן החסיד"10, פרי האידיאל החינוכי שפיתח ר' חיים: לא רק תלמיד חכם הבקיא בעומקי סוגיות התלמוד כי אם עובד ה', המגלה השקעה עצומה בענייני היראה. ממנו קיבל הגרי"ס את ההוראה "לערנן מוסר!" (תלמד מוסר); ובמילים אחרות: המוסר צריך לימוד. אי אפשר להתייחס ליראה כדבר טבעי המתפתח מצד עצמו, ואי אפשר להסתפק בהתפעלות הנפש. יש אכן מקום והכרח ללמוד כיצד להתקדם בעבודה המוסרית.

חייו של ר' ישראל, הינן תחת סימן הנדודים: חלקם "גשמיים" (סלנט, וילנה, קובנה, ממל, קניגסברג, פאריס ושוב קניגסברג), אחרים "רוחניים": בעל נטייה לביקורת עצמית נוקבת, הוא תמיד יחפש את המשימה הבאה, מתוך דאגה לשיפור ולתיקון. הוא חש את רוח הדור והתלבטויותיו, ומנסה לחנך ולהתערב. לדעתו, הסכנה התרבותית-הרוחנית העומדת לפני החברה המתנגדת איננה עוד החסידות כי אם ההשכלה, המושכת אליה בחורי ישיבה רבים. הוא חושש יותר מערכיה ותכניה ופחות מדרכיה, ולכן מוכן הוא לנהל מאבק "מבפנים": הוא מוכן להכניס את לימודי התלמוד כדיסציפלינה באוניברסיטה והוא בעד תרגומו לגרמנית. הוא היוזם, העורך והמוציא לאור של "תבונה" כתב-עת תורני ראשון במזרח אירופה, כאשר צורת כתיבה זו הינה חדשה ונחשבת כ"מודרנית" בחברה היהודית.

מבחינה חינוכית-לימודית, ר' ישראל שהתחיל את דרכו כראש ישיבת ווילנה, איננו רואה את עצמו כמחנך ומחולל שינויים בעולם הישיבה בלבד אלא מכוון את פעולתו לקהילה כולה. הוא אינו מקים ישיבות חדשות, כי אם "מוסר שטיבלאך" בכל אתר ואתר, בהם ניתן להיכנס כל יום, אפילו לכמה דקות כדי ללמוד עניני המוסר. הוא אינו כותב ספרים או חידושים אלא מפרסם דרושים ומאמרים, ושולח אגרות לחבורות המוסר השונות, כאשר קהל היעד שלו הינו דווקא בעלי-בתים. משנתו העיונית איננה חדשנית אלא היא מכלול של רעיונות מוכרים, כאשר החידוש הוא עצם קיבוץ הרעיונות. במקום הכתיבה בעלת אופי קבלי של "נפש החיים" הוא מפתח צורת חשיבה עשירה בהבחנות פסיכולוגיות חדות המאפשרות לחדור לעומק הנפש של האדם ולהדריך אותו בעבודת ה'. מטרת המוסר הינה בעצם עיצוב האישיות של האדם, ולכן יש צורך להפנים את הלימוד ולתת לו להתרחב אחר-כך לכל תחומי החיים. אך ר' ישראל, בעל חוש ראליסטי מפותח מאד הינו גם-כן פסימי: אי אפשר לשנות את טבע האדם ו"כוחותיו הכהים". המגמה צריכה להיות "כיבוש היצר" בלבד ו"אילוף המידות הרעות" כי אי אפשר לתקנם באמת. ביסוד המגמה המינימאליסטית באתיקה של הגרי"ס, עומד לא ויתור למציאות האפורה והתפשרות כי אם רצון לשפר את מה שניתן באמת לשפר בלי לחיות באשליות ובתחושה מדומה של "היטהרות" שהיא בעצם הדחקה פסיכולוגית של כוחותיו ונטיותיו השליליים של האדם.

התפשטותה של תנועת המוסר
מפעלו הציבורי-החינוכי של רבי ישראל סלנטר, ההולך ומתפשט בסוף המאה ה-19, מהווה מבחינה רעיונית, אם לא מבחינה היסטורית, תגובה לחסידות, למתנגדות ולהשכלה.

כמו החסידות, תנועת המוסר צומחת מתוך משבר בעולם התורה. למרות שאיפותיו החינוכיות של ר' חיים מוולאז'ן לא הצליחה הישיבה לגדל שורות של תלמידי חכמים המשלבים את התורה ואת היראה. שיטת הלימוד בישיבה פיתחה אליטיזם מסוים המדחיק מחוץ לכותלי בית-המדרש את כל מי שאינו מספיק מוכשר ללימוד. שתי התנועות קמו מתוך אותו רקע חברתי: כיצד לגשר על הפער בין תלמיד החכם לעם הארץ, ולהעלות את פשוטי העם למדרגה רוחנית. אך אם החסידות הרחיבה את דרך הדביקות לאופקים נוספים, הרי שהגרי"ס סבור שפתרון הבעיה עדיין בתחום הלימוד. יש לתת מקום ללימוד המוסר ליד לימוד התלמוד, ולפעמים במקומו. אם החסידות יצרה דפוסים חברתיים ורוחניים חדשים ומהפכניים, הרי שרבי ישראל מעדיף לפעול מתוך המסגרות הקיימות: הישיבה, הכולל, העיירה.

על-ידי לימוד המוסר בישיבה, הדגשת היסודות הרגשיים שבעבודת ה', מבט רפלקסיבי לתוך נפשו של האדם, חשב הגרי"ס שיצליח למנוע את בריחתם של בחורי הישיבה המאוכזבים לחוגי ההשכלה.

פעולתו החינוכית במערב אירופה מראה שכלל לא התעלם מהתמורות בחברה היהודית, הכיר בם, וניסה לצמצם את השפעתם, תוך כדי שימוש ב"שפה החדשה". וכך כותב ע. אטקס: "עצם ההיערכות החדשה לשם הגנה על המסורת הייתה בבחינת חידוש ותמורה... - והיא מבטאת תודעה לגורמים המאיימים על תוקפה של המסורת, והנערכת מבחינה מנטלית, רעיונית וארגונית כנגד גורמים אלה".

תלמידיו של הגרי"ס המשיכו את דרכו תוך כדי שימת הדגש על כיוונים חדשים. ר' יצחק בלאזר "הירא", ור' נפתלי אמסטרדם "הצדיק", ממשיכים, כרבם לראות בבעלי הבתים ובקלויז את עיקר המגמה החינוכית. ר' שמחה זיו מקלם "החכם" פנה הוא לבחורי הישיבות, ודרכו מתחילה תנועת המוסר להתפשט בעולם הישיבות דווקא. הוא הקים חבורת עובדי ה' אליטיסטית "הדבק הטוב" שעניינה לעזור אחד לשני להתקדם בעבודת ה'. את איגרותיו הוא שולח לתלמידים ומקורבים ומפרסם מאמרים בעיתונות של תנועות המוסר. דרשותיו קובצו על-ידי בנו בספר "חכמה ומוסר" כאשר כותרתו מגלה את עניינו: המוסר הינו חכמה.

תלמידיו העיקריים הלכו ויסדו ישיבות חדשות, בהן לימוד המוסר נהיה חלק אינטגרלי של סדר הלימוד, ואולי החלק החשוב ביותר. אם אמנם מסכימים הם בצורך להשקעה המוסרית בענייני היראה, חולקים הם על דרכי העבודה ועל הנחותיה הרעיוניות הבסיסיות. הרנ"צ פינקל, מיסד ישיבת סלובודקה מדגיש את מעלותיו וכוחותיו של האדם. לדעתו, שכלו של האדם הוא "האור הצפון" (כשם ספרו) המאפשר לו להתקרב לה', ועליו לפתח את כל כוחותיו כדי להגיע לרמה רוחנית גבוהה. תלמיד אחר, ר' יוסף זונדל הורוביץ, מיסד ישיבת נובהרדוק מהווה אנטיתזה לסלובודקה. השכל והתבונה האנושית מרחיקות את האדם מהעבודה עצמית. על האדם הרוצה להתקרב לה', מוטלת החובה להתנתק לחלוטין מהחשיבה הרציונאליסטית. מבחינה הגותית, שניהם מתרחקים ממשנתו העיונית של הגרי"ס: אצל הרנ"צ פינקל אין עוד "כוחות כהים" ולא מדובר ב"כיבוש היצר" כי אם ב"גילוי הטוב הפנימי". כמו-כן, ההבחנות הפסיכולוגיות של הגרי"ס, שאינן נסמכות על "פסוקים" כי אם על "הגיון הלב" הופכות להיות פסולות בעיני הגר"ז הורוביץ השולל מכל וכל את השכל הישר.

אמנם, הזרם האנטי-רציונליסטי היה מיעוט בתנועת המוסר, וליד ישיבת סלובודקה קמו ישיבות אחרות (טלז, מיר, ועוד...) שכולן דגלו בחשיבות לימוד המוסר בפני עצמו ובמעמדו העצמי בסדרי הישיבה. תמורות חינוכיות כאלו לא התרחשו ללא תמורות ארגוניות ומנטליות. ליד דמותו של "ראש הישיבה" המחדש חידושי תורה בחריפותו, ניצבת כעת דמותו של "המשגיח", האחראי לטיפוח אישיותם המוסרית של התלמידים. מוקד הערכה עובר מ"תורה" ל"יראה", ומדגיש את ערך היגיעה והעמל בתיקון המידות ולא רק בתורה.

בסוף המאה ה-19, סוגיית המוסר הופכת להיות הנושא המעסיק את בני הישיבות. "פולמוס המוסר" דורש קביעת עמדה בעולם התורה בדבר המוסר. אם הגרי"ס הסתכל בשילוב שני הערכים באדם אחד, ר' יוסף זונדל, ירצה ליצור לפי הדוגמא תנועה עממית, הרי שחמישים שנה אחרי פרסום אגרת המוסר, הויכוח מתנהל בחוגים הישיבתיים בעיקר, והשילוב האידיאלי אינו נראה כל-כך בר-קיימא.

רבי ישראל מסלנט, מאת הרב חיים יצחק ליפקין

תורת רבי ישראל מסלנט, מאת הרב חיים יצחק ליפקין

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר / חגי סמט



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן