לדף ראשי




מצוות לולב כתובה בתורה:

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים (ויקרא כ"ג מ').

פרי עץ הדר הוא האתרוג.
כפת תמרים הלולב,
ענף עץ עבות ההדס,
וערבי נחל ערבה.

ארבעה המינים האלה נקראים ביחד לולב הואיל והוא גבוה מכולם נחשב ביותר, ושאר המינים טפלים לו. לכן מברכים "על נטילת לולב", שהוא העיקר ופוטר את הטפל.

אגודת הלולב
לולב הדס וערבה נאגדים באגודה אחת והאתרוג לבד.

יכול יהא אתרוג באגודה עמהם?
וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת תמרים?
כפת תמרים כתיב (סוכה ל"ד),
ובתלת מיני כתיב בוא"ו החבור.
ונוטלין לולב אחד, ושני בדי ערבה, ושלושה בדי הדס באגודה, ואתרוג אחד לבד.
ויהיה בין הכל שבעה, כנגד שבעה רקיעים, כן כתב מהר"י ווייל.


צורת אגידה של הלולב כמנהג אשכנזים


צורת אגידה של הלולב כמנהג תימנים

ועניין האגודה משום "זה אלי ואנווהו". לא אגדם - כשר כל זמן שאוחזן בידו ביחד. ואפילו אם מונחים כולן לפניו, ולקחן זה אחר זה, יצא. ואין אוגדין אותו אלא במינו (סוכה ל"ו).

יאגוד ההדס גבוה יותר מהערבה. ונוהגים לעשות שלוש אגודות בלולב עצמו כדי שלא יתפזרו עליו לכאן ולכאן, ושלוש כנגד שלושה אבות (מטה משה ח"ה סי' תתקכ"ו).

נטילת לולב
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובשאר מקומות יום אחד, כמו שנאמר:

ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים. משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהא לולב נוטל במדינה שבעה זכר למקדש (סוכה מ"א).

נטילת לולב ביום הראשון של חג הוא מדאורייתא, מכאן ואילך מדרבנן. ולכן מברך שהחיינו רק ביום ראשון, לפי שברכת זמן הוא על עשייתו ונטילתו בפעם הראשונה, ולא דמי לברכת זמן של יום טוב שמברכים גם ביום שני משום ספיקא דיומא (סדור רש"י סי' ש"ב).

אם חל יום א' בשבת, נדחית נטילת הלולב ליום השני, ומברך אז שהחיינו. אבל ברכת "על נטילת לולב" מברך בכל יום שנוטלו לצורך מצווה לצאת בו.

ר' יוחנן מברך יום ראשון של חג בא"י אמ"ה אקב"ו על מצוות לולב, ושאר הימים על מצוות זקנים (מפני שהוא מדרבנן).
ר' יהושע מברך בכל יום על נטילת לולב, והלכה כר' יהושע (מ"ר פי"ד י"ב).

איסור נטילת לולב בשבת אינו חל במקדש. טעם הגזרה - שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד הנענועים והברכה ויעבירנו ד' אמות בר"ה (סוכה מ"ב).

לפני הברכה יחזיק את האתרוג מהופך: עוקצו למעלה ופטמו למטה. יברך, ויהפוך את האתרוג לדרך גדילתו – העוקץ למטה, יסמוך אותו ללולב, וינענע.

ההדס מימין הלולב והערבה בשמאל. זמן נטילת הלולב ביום. עיקר מצוותו בבוקר, בזמן תפילת שחרית באמירת הלל. אסור לאכול לפני נטילת לולב.
קטן היודע לנענע חייב בלולב מצד החינוך (סוכה מ"א).

נענועים
נענוע הלולב הוא מעיקר המצווה. עומד כשפניו למזרח, ומנענע לארבע רוחות השמים, למעלה ולמטה (עי' מנחות ס"א.) וכך היה מנהג מהרי"ל:

הוליך והביא שלוש פעמים לפניו כלפי מזרח, ואח"כ שלוש פעמים לימינו לצד דרום, והרים את הלולב על כתפו מאחוריו נגד מערב שלוש פעמים, ואח"כ לשמאלו לצד צפון שלוש פעמים, ואז היה דוחפו לפניו למעלה שלוש פעמים, ואח"כ היה משפיל ידיו עם הלולב למטה שלוש פעמים, סך הכל ל"ו כחות בהולכה והבאה, ובכל הנענועים פניו כלפי מזרח אך הפך ידיו עם הלולב נגד הרוחות (מנהגי מהרי"ל הל' סוכה),

מנענועים בשעת נטילת הלולב אחר הברכה, ובאמירת הלל ב"הודו לה'" תחילה וסוף (בהודו שבסוף הלל) וב"אנא ה' הושיעה נא". אמר ר' יוחנן מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו וכו'. מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים (סוכה ל"ז).

מנענעים ב"הודו" וב"אנא ה' הושיעה נא", משום שנאמר "אז ירננו עצי היער לפני ה"' וגו' וכתיב בתריה "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואמרו הושיענו" (דהי"א ט"ז), כלומר: ירננו בעצי יער כאשר יצאו מלפני ה' זכאים כשבא לשפוט את הארץ, ובמה ירננו? בהודו ובהושיענו (תוס' סוכה שם ד"ה בהודו).

מנענעים ב"אנא ה' הושיעה נא" ולא ב"אנא ה' הצליחה נא", מפני ששניהם בפסוק אחד, ואין מנענעים שתי פעמים בפסוק אחד (חדושי רב"ש).

לולב גזול וגנוב פסול משום שזו מצווה הבאה בעבירה. לולב יבש פסול, משום שאינו "הדר". ניקב פסול, נסדקה התיומת של העלה העליונה כשר ובלבד שתהא לחה, ויש מחמירים בתיומת שנסדקה עד השדרה.

אורך הלולב - לא פחות מארבעה טפחים כדי לנענע בו (מאה שערים עמ' קי"א).
אורך ההדס והערבה - שלושה טפחים.
שיעור האתרוג לא פחות מכביצה (עי' או"ח ס" תרמ"ח).

טעם למצוות לולב
ארבעה מינים שבלולב רומזים להקב"ה:

פרי עץ הדר זה הקב"ה, שכתוב בו: הוד והדר לבשת,
כפות תמרים זה הקב"ה, שכתוב בו: צדיק כתמר יפרח,
וענף עץ עבות זה הקב"ה, דכתיב: והוא עומד בין ההדסים,
וערבי נחל זה הקב"ה, דכתיב: ביה סולו לרוכב בערבות ביה שמו (ויקרא רבה פ"ל).

בעל החינוך מדמה את ארבעת המינים לאברים שבאדם:

אתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל לרמז שיעבוד בוראו בשכלו,
הלולב דומה לשדרה שהוא העיקר שבאדם לרמז שיישיר כל גופו לעבודת הבורא,
ההדס דומה לעיניים לרמז שלא יתור אחרי עיניו ביום שמחת לבו,
והערבה דומה לשפתיים שבהן יגמור האדם כל מעשהו, לרמז שישים רסן בפיו ויכונן דבריו בצדק ובמשפט (ס' החנוך מצוה רפ"ה).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
סוכות וארבעת המינים / אמוץ כהן
הפסוקים הנכפלים באמירת הלל ומנהגי נענועי הלולב בזמן אמירתם / ע. הילדסהיימר
סמלי חג הסוכות באמנותנו העתיקה / ברוך קנאל



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן