לדף
ראשי
מאבד עצמו לדעת
אדם ההורג את עצמו בכוונה ובשעה שדעתו מיושבת עליו בדיני ישראל אסור לאדם להרוג את עצמו. וכך נדרש במדרש: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט' ה')בגמרא אמרו: אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש –כתב ר' יהודה החסיד: כשם שחייב אדם על נזקי חברו, כך חייב על נזקי עצמו. שאם הוא ימרוט וישרוט בפני עצמו, ויתלוש שערו ויקרע כסותו, וישבר כליו בחמתו ויפזר מעותיו בחמתו, פטור מדיני אדם, אבל דינו מסור לשמים, שנאמר "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (ספר חסידים סי' תרע"ו).כמה פוסקים סוברים שהמאבד עצמו לדעת, אפילו עשה תשובה לפני מותו, אין תשובתו מועלת, כי אם הרג את עצמו אחרי התשובה, הרי הוא כטובל ושרץ בידו. איזהו המאבד עצמו לדעת? איזהו המאבד עצמו לדעת? האומר הריני עולה לראש הגג, ורואים אותו שעלה ונפל ומת (שמחות פ"ד, ש"ע יו"ד סי' שמ"ה) רצונם לומר, שצריכים שני דברים כדי לדון אותו כמאבד עצמו לדעת: שיאמר בפנינו שהחליט להתאבד, ורואים אותו בעינינו שהמית עצמו. אבל אם אמר שעולה לראש הגג ליהרג ונפל ומת, אין דנים אותו כמאבד עצמו לדעת, שמא גרמה לו סיבה אחרת ליפול. אם נמצא תלוי בחדר סגור מבפנים, ולא אמר בפנינו דבר, אומרים שנכנסה בו רוח שטות (פי' הח"ס שם). איך נוהגים עם המאבד עצמו לדעת שגור בפי העם שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, ונראה ויצא להם זה מהמשנה בחלק שאחיתופל (שהיה מאבד עצמו לדעת ע"י חניקה) הוא מארבעה הדיוטים שאין להם חלק לעוה"ב. כתב החתם סופר על מנהג העולם שאין אומרים קדיש אחרי המאבד עצמו לדעת: אין טעם הגון לזה, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת?כללו של דבר: כל שהוא כבוד חיים היינו כבוד המשפחה רשאים להקל להתאבל עליו, ובנוגע למת לא מנעו ממנו תכריכין וקבורה (תשובת הרשב"א סי' תשס"ג).אך נהגו שלא לקוברו בקבורת אבותיו, ולא בשורת הקברים של אחרים שמתו על מטתם, אלא רחוק מהם ובצד במקום מיוחד, כמו הנהרגים על פי ב"ד (סנהדרין מ"ו.). בבית הקברות הישן בברלין היה מקום מובדל למי שאבדו עצמם לדעת. עפ"י פקודת המלכות בטל מנהג זה (סדר בקור חולים לאנדסהוט סי' כ"ט). מתי מותר לאדם למסור עצמו להריגה על שלוש עבירות מחויב האדם למסור נפשו להריגה שלא יעבור עליהן, והן: עבודה זרה,בעל "בשמים ראש" כתב בתשובה (פי' שמ"ה): דאינו נקרא מאבד עצמו לדעת כל שעושה כן מריבוי צרותיו ודאגת ייסורים או עוני.דברים אלה של "בשמים ראש" אין להם מקור, מה גם שהספר אינו של הרא"ש, כפי שמפרסמו ניסה לטעון, אלא זיוף שנעשה על ידי מהדירו בברלין. אי נכונתה של גישתו מוכח ממעשה ברבי חנניה בן תרדיון ששרפוהו על שעסק בתורה. "אמרו לו תלמידיו פתח פיך ותכנס בך האש כדי שתמות מהרה, אמר להם מוטב שיטלנה (את הנשמה) מי שנתנה, ואל יחבל הוא בעצמו" (עבודה זרה י"ח.). ע”ע יהרג ואל יעבור. מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת): דיון בהתאבדותם של שאול המלך וגיבורי מצדה: גבורת מצדה לאור ההלכה / שלמה גורן ההתאבדות של הקנאים במצדה / לוי יצחק רבינוביץ על זכותו של אדם להתאבד או למנוע מעצמו טיפול רפואי בזמן מחלה סופנית: הבסיס ההלכתי להצעת "חוק החולה הנוטה למות" / אברהם שטינברג מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|