קריאת המגילה בפורים נזכרה לפני החורבן בזמן ר' זכריה הקצב (תוספתא מגילה א ו').
ר' יוחנן בן נורי היה קורא את המגילה בצפורי ובשעת הסכנה.
ר' יהודה הנשיא העיר כי בהיותו קטן נקראה המגילה לפני ר' טרפון וזקנים בלוד (בלילה) וקלסו אותו (תוספתא מגילה פ"ד, ירוש' מגילה פ"א ה').

מעשה בר' מאיר שהלך לעסיא לעבור את השנה ולא מצא שם מגילה, וכתבה מפיו וחזר וקראה (מגילה י"ח:),

א"ר יהודה אמר שמואל הקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא. ומוקמינן בצבור אבל ביחיד מותר וכו' (מגילה י"ט.)

מפני שידע מרדכי שהפרסיים יעתיקו המגילה, ולא רצה שיהא שמו של הקב"ה מונח בין הפרסיים, ושמא יעתיקוהו לשם עבודה זרה שלהם (וכן כתב הראב"ע).

שאמרו בפ"ק דר"ה שבטלו לכתוב השם באגרת, כי למחר זה פורע את חובו ונמצא השטר או האיגרת מונח באשפה. ומגילת אסתר נקראת אגרת, ולא רצו לחלק בין אגרת הדיוט לאגרת אסתר (עי' ספר האשכול ח"ב סי' ב').

נדדה שנת המלך, שנת מלכו של עולם (מגילה ט"ו: פרקי דר"א פ"נ).

כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש "כטוב לב המלך ביין" - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה (מדרש אבא גוריון פ"א).

על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב וגו'

בירושלים קורין בט"ו. בערי א"י שספק אם הן מוקפת חומה מימות יהושע, קוראים בי"ד ככל העולם, ובט"ו קורין בלא ברכה, ושמחים בזה ובזה (שבלי הלקט סי' קצ"ה בשם רש"י).

אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה חייב לברך.
רב ששת בריך:
בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה;
בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה;
בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לישראל מכל צריהם.
רבא אמר: האל המושיע.
אמר רב פפא: הילכך נמרינהו לתרוייהו (מגילה כ"א:).

הרב את ריבנו ע"י יהושע;
והדן את דיננו ע"י גדעון;
והנוקם את נקמתנו ע"י שאול;
והנפרע לנו מצרנו ע"י דוד;
והמשלם גמול לאויבי נפשנו ע"י מרדכי ואסתר.

יש שכתבו, שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו: איש יהודי וגו', ומרדכי יצא וגו', ליהודים היתה אורה וגו', כי מרדכי היהודי וגו'; וכן נוהגין במדינות אלו (הגהות מיימוני פ"ח וכל בו ואבודרהם); והחזן חוזר וקורא אותן.
עוד כתבו, שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו על דרך: מחה תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט) ושם רשעים ירקב (משלי י, ז). ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ (אבודרהם);
ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו. (ב"י בשם א"ח).