לדף ראשי



אשה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה נקראת "מורדת", ואיש המסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו - מורד.

המושג "מורדת" מתייחס גם לאשה המסרבת לעשות את מלאכות הבית שהיא חייבת בהן.

אשה המורדת מתשמיש בלא טענה הוגנת יוצאת בגט בעל כורחה בלא כתובה.
בעל מורד באשתו בלא טענה הוגנת מוסיפים על כתובתה בכל שבוע שבעה דינרים, ואם תרצה האשה, כופים אותו להוציאה מיד ולשלם כתובתה ותוספת כתובתה.

הטענות הבאות אינן נימוק לאשה למרוד מיחסי אישות:
טענת "מאוס עלי".
מרדה כדי לצער את בעלה.
הבעל משחק בקוביא ומאבד מעותיו.

הטענות הבאות הן נימוק לאשה למרוד מיחסי אישות:
הבעל רוצה להעבירה על דת לשמש באיסור.
הלכה מבית בעלה מחמת קטטה ואינה רוצה לשוב אל ביתו עד שיקרא לה בעלה.
ברחה מבית בעלה מחמת שהוא מכה אותה.
בורחת מבעלה בגלל בעלי חובות שיש לו הרודפים אותו תדיר.

תמיכה ב"תקנת מורדת"
מאת אברהם גרוסמן, האשה במשנתו של ר' שמחה משפיירא, "מים מדליו" תשס"ב (קטע)

על-פי ההלכה התלמודית אישה "מורדת" היא זו המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ולדעה אחרת: גם זו המסרבת לעשות בביתה מלאכות שהיא חייבת לעשותן. במשנה ובתלמוד נאמר כי על האישה "המורדת" יוטל עונש כספי. כתובתה תוקטן בהדרגה עד שהאישה תאבד אותה לחלוטין. לאחר שנה, אם היא עומדת ב"מרדה", רשאי הבעל לגרשה, מבלי לשלם לה את דמי הכתובה. עונש דומה הוטל גם על בעל "מורד". סכום הכתובה של אשתו הוגדל בהדרגה, ולבסוף אילצו אותו לגרשה. בשנת 651 חל שינוי ניכר בדין ה"מורדת". גאוני בבל תיקנו, שאישה החפצה לקבל גט מבעלה תקבל אותו באופן מיידי, כולל דמי כתובתה, ואף כופין על הבעל לגרשה. הסיבה העיקרית לתקנה זו היא החשש מהתאסלמותן של נשים יהודיות שבעליהן סירבו לתת להן גט, ומסיוע שהן ביקשו מבתי המשפט המוסלמיים בסכסוכים המשפחתיים שלהם עם בעליהן. פנייה זו אל השלטונות המוסלמיים איפשרה להם להתערב בסדרי הקהילה היהודית, ובכך להחליש את האוטונומיה השיפוטית שניתנה ליהודים

תקנת ה"מורדת" שיפרה את מעמדה של האישה היהודייה באופן ניכר, והיו לה השלכות מקיפות. בתקופת המשנה והתלמוד יכול היה הבעל לאיים על אשתו, שאם היא לא תציית לו הוא יגרשנה. התקנה שלפנינו נתנה כוח דומה בידי הנשים. במקומן במשפחה חלה תמורה ניכרת. הן יכלו ביוזמתן לפרק את התא המשפחתי ולשמור על זכויותיהן הכלכליות. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בגרמניה ובצרפת, בהן נאסר על הבעל לגרש את אשתו בעל כורחה על-פי תקנת רבנו גרשום מאור הגולה. בשני מרכזים אלה נתנה למעשה התקנה בידי הנשים היהודיות כוח עדיף על זה של בעליהן בסוגיית הגירושין.

"תקנת מורדת" החזיקה מעמד כחמש מאות שנה. במאה הי"ב חלה נסיגה משמעותית ממנה ברוב תפוצות ישראל. גדולי חכמי ישראל באותה עת התנגדו לה, ובהם: רמב"ם, רבנו תם, ר' אליעזר בן נתן (ראב"ן) וראב"ד. החשש הכבד מפני כפייה על הבעל לתת גט, החשש מריבוי גירושין בחברה היהודית, עליית מעמדן של הנשים ושינוי הנסיבות ההיסטוריות - הם הגורמים העיקריים לנסיגה זו. ואולם, היו חכמים אחרים שהמשיכו להחזיק בתקנת הגאונים במאה הי"ב ואף במאה הי"ג. לדעתם, יש להמשיך ולכפות על הבעל לתת גט לאשתו אם היא חפצה בכך, אף שנתפלגו דעותיהם של חכמים אלה לגבי זכויותיה על מלוא דמי הכתובה. מסתבר, שעם חכמים אלה יש למנות גם את ר' שמחה משפירא. ר' מאיר כהן כתב ב"הגהות מיימוניות" שלו:

וכן רבינו שמחה כתב בתשובות הבבליים אשר הביא בספרו, דבין שאמרה איני רוצה ובין שאמרה מצערנא ליה, דלא משהינן לה אגיטא בזמן הזה ואין מכריזין עליה ארבע שבתות, ואעפ"כ מדחינן אותה ומשתדלין לעשות שלום בינו לבינה, ואם אינה שומעת נותנים לה גט לאלתר.

ספרו של ר' שמחה ("סדר עולם") אבד, ואין לקבוע בבירור אם הוא קיבל פסיקה זו של גאוני בבל, ואולם מדברי ר' מאיר כהן, שראה את ספרו של ר' שמחה, משמע לכאורה שאכן הדברים הובאו כהלכה למעשה. ואם כן הוא, ברור שהוא סבר שאישה החפצה לקבל גט מבעלה ומסרבת לחזור בה, יש לכפות על הבעל לגרשה.




הערות לערך:
שם המעיר: טו''ר אביחיל צדוק
הערה: כתבת במאמר כך ''"תקנת מורדת" החזיקה מעמד כחמש מאות שנה. במאה הי"ב חלה נסיגה משמעותית ממנה ברוב תפוצות ישראל. גדולי חכמי ישראל באותה עת התנגדו לה, ובהם: רמב"ם, רבנו תם, ר' אליעזר בן נתן (ראב"ן) וראב"ד. החשש הכבד מפני כפייה על הבעל לתת גט, החשש מריבוי גירושין בחברה היהודית, '' ע''כ לענ''ד דעת הרמב''ם באומרת מאיס עלי כופין את הבעל לגרש כך שאין לחבר את הרמב''ם עם החולקים על תקנת מורדת.
גם מה שכתבת ''על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בגרמניה ובצרפת, בהן נאסר על הבעל לגרש את אשתו בעל כורחה על-פי תקנת רבנו גרשום מאור הגולה. בשני מרכזים אלה נתנה למעשה התקנה בידי הנשים היהודיות כוח עדיף על זה של בעליהן בסוגיית הגירושין.ע''כ
הנה כתב הרמ''א בשם הרא''ש לא כך שגם לאחר תקנת רבינו גרשם לא יהיה כח האשה גדול מכח האיש והן אמת שר''ת שהוא אבי החולקים על הרמב''ם בנושא כפית הבעל באומרת מאיס עלי משום שאם תאמר שיכפו את הבעל היה צריך לתקן לבעל כתובה מהאשה והוא באמת היה בצרפת כמדומני וז''ל הרמ''א בשו''ע שם שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן קיז
הגה: ודוקא במום גדול כזה שאלו היה (כא) באיש היו כופין לגרש מדין התלמוד, ולא תקן ר"ג שתהא האשה עדיפא מאיש (תשובת הרא"ש כלל מ"ב)
בברכה

שם המעיר: חנוך הורוביץ
הערה: בקשר לדיון על הקשר בין חדר״ג לדחיית תקנת הסבוראים יעויין בהגהות אשר״י שרבנו גרשום עצמו פסק להלכה כמותם שכופים הבעל לגרש
מקור ההערה: ידע אישי הגהות אשרי כתובות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן