לדף ראשי



בין החובות המוטלות על מי שנושא אשה תופסת מקום ראשון החובה לזון ולפרנס אותה, שנאמר: "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע", ופירשו "שארה" אלו מזונות (כתובות מז, ב).

חובה זו מובאת במשנה כתובות מו, ב ומובלטת בראש הכתובה, שמוסר הבעל לאשתו. לעומת זה אין שום חובה מוטלת על האשה העובדת למסור שכרה לבעלה לשם כיסוי הוצאות הבית. מצב זה, שאשה שמרה לעצמה את שכר עבודתה, בשעה שבעלה עבד קשות כדי לפרנסה ולספק לה כל צרכיה, גרם למריבות בין איש לאשתו, שערערו את חיי המשפחה. חכמינו ששקדו על שלום הבית "תיקנו מעשה ידיה תחת מזונות" (כתובות נ"ח ב), כלומר אף האשה, במדה ויש לה הכנסות, חייבת להשתתף בהחזקת הבית.

מה דינה של אשה, בעלת משכורת גבוהה, המוכנה לוותר על מזונותיה, ובלבד שלא תמסור שכרה לבעלה, ואילו הבעל עומד בשלו, שלפי החוק הוא חייב לספק לה מזונות, והיא חייבת למסור לו את שכר עבודתה.
רב, גדול אמוראי בבל, נוקט עמדה ברורה לזכות האשה. "אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה: איני ניזונת ואיני עושה" (בשבילך, כתובות נ"ח ב), ודעה זו נתקבלה להלכה על ידי חכמי התלמוד (שם ק"ז ב).

כיצד חייב במזונות?
אוכלת ושותה ממה שהוא אוכל ושותה. אפילו לאשת העני מישראל פוסקים שתי סעודות בכל יום ופרפראות ושמן וטעם יין לשתות, ובשבת שלוש סעודות ובשר או דגים, ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכה. ואם הוא עשיר הכל לפי עשרו.

אם הוא עני ביותר ואינו יכול ליתן לה מזונותיה הראויים לה כופים אותו להוציאה, ויש אומרים שחייב להשכיר עצמו כפועל ולזון את אשתו.

אשה שתבעה מבעלה שיתן לה מאכלים טובים בעת לידתה, ושיקח לה משרתת כדרך הנשים שלנו, יכולים לכוף אותו לעשות כפי המנהג (שו"ת הרשב"א סי' מ"ה).

הבעל שעזב את אשתו
מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לב"ד לתבוע מזונות, אין פוסקין לה בשלושה חדשים הראשונים, שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן. ואם נפרד ממנה בקטטה ורוצה לעגנה, פוסקין לה לאלתר ומוכרים נכסי בעלה ומפרנסים אותה.

הלך בעלה והיא לוותה למזונותיה חייב הבעל לשלם.

האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אביה או לבית אחר, אם יצאה מחמת טענה, ונתנה אמתלא לדבריה מפני שבשכונתה יוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות, ואם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר.

אבל אם מחמת קטטה יצאה והמניעה ממנה, אין חייב במזונותיה, שאינו חייב אלא כשהיא עמו (ש"ע אהע"ז סי' ע'-ע"ב).

כשפוסקין לה מזונות בב"ד, נותנים לה הספקה לשלושים יום, שלא תצטרך להתבזות בב"ד בכל יום (רמב"ם אישות פי"ח, אהע"ז סי' צ"ג).

אלמנה

תקנת חכמים היא שהאלמנה נזונת מנכסי הבעל מקרקעות בני חורין כל זמן שלא נישאת לאחר. ומוכרים הנכסים למזונותיה רק לששה חודשים (רמב"ם אישות פי"ח)

באושא התקינו שאפילו כתב הבעל כל נכסיו לבניו, מ"מ אשתו נזונת מהם (כתובות מ"ט:).

אם תובעת כתובתה בב"ד אין לה עוד מזונות.
כל זמן שהיורשים לא שילמו את כתובתה, יש לה מזונות.
אין היורשים יכולים לאלץ את האישה לקבל את כתובתה כדי להפטר מתשלום מזונותיה.

אלמנה עניה ששהתה שתי שנים ולא תבעה מזונות, או עשירה ששהתה שלוש שנים ולא תבעה, מניחים שוויתרה זכותה ומחלה על המזונות.

מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

הערות לערך:
שם המעיר: טוען רבני אביחיל צדוק
הערה: במה שכתבת וז''ל ''אין היורשים יכולים לאלץ את האישה לקבל את כתובתה כדי להפטר מתשלום מזונותיה.'' זוהי דעת השו''ע הרמ''א חולק על כך וז''ל שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן צג
ויכולין ב"ד [ו] לתקן במקומן (ו) שהיתומים יסלקו אותה כשירצו ועי' בפס''ד שפורסם גם אצלכם באתר http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=720
שהתייחסו לדין זה והביאו דעת הפת''ש שם במנהג בימיו ודעת הרב פראנק במנהג בירושלים ודעת הרב אלישיב.
בברכה.
גם מה שכתבת ''באושא התקינו שאפילו כתב הבעל כל נכסיו לבניו, מ"מ אשתו נזונת מהם (כתובות מ"ט:).
עי' בפסה''ד הנ''ל שאינו כ''כ פשוט למסקנא.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן