ערב יום הכפורים נוהגים לבקש מחילה איש מחברו על שהקניטו או צערו במשך השנה שעברה. וראוי לחברו להתפייס ולמחול לו, ולא יהיה אכזר. ואם לא נתפייס עד שלוש פעמים, אין צריך לבקש עוד סליחתו (יומא פ"ז. ש"ע או"ח סי' תר"ו).

מחילה בשתיקה אינה כלום. אי אפשר למחול על דבר שאינו תחת יד הנמחל או שאינו ברשותו (ש"ע חו"מ סי' ע"ג).

מחילה אינה צריכה קניין, מפני שמוחל דבר מסוים, וגמר דעתיה על כך. ודווקא כשהוא מוחל בעצמו, אבל אם המחילה נעשית ע"י ב"ד, צריכה קניין. במחילת פיקדון אפילו ע"י עצמו צריכה קניין (חו"מ סי' רמ"א א' מהרי"ק שורש י' ענף ו').

שותף שמחל חלקו לחברו אינו כלום, עד שיקנה לו באחד מדרכי ההקנאה (שו"ת גלאנטי סי' קט"ז, ש"ע חו"מ סי' דכ"ז).

אם המחילה בטעות - יכול לחזור בו אפילו קנו מיניה (מרדכי ומהרי"ק שורש קי"א).
מחילה בטעות שייכת בדבר שלא ידע מתחילה, וטעה, ודרך בני אדם כמוהו לטעות. כגון שהוא עם הארץ, ולא ידע זכותו, אומרים מחילה בטעות הייתה. או אם מחל ממון שסבור שאינו שלו, ונמצא שהוא שלו - חוזר (רשב"ם אהע"ז סי' שמ"ח).

יודע אני שיש לי לקבל יותר, ועם כל זה אני מוחל, ואין לי עליו אונאה, כדי שלא אוכל לטעון מחילה בטעות.