לדף
ראשי
מי שברך
ברכה לעולה לתורה, לחולה וליולדת, לצבא ולמדינה נוהגים לברך לעולה לתורה ב"מי שברך" וכן לברך את היולדת ואת החולה בעת קריאת התורה, בין גברא לגברא או אחר הקריאה. מהרי"ל היה נוהג, שנטל חומש קטן בידו, והיה מסבב מאיש לאיש כדי כשיקום האיש נגדו יהיה לכבוד התורה שבידו, והיה מברך שיתן מתנת יד לכבוד התורה ולכבוד הרגל. וכן היה מברך ג"כ כל נער שהוא בר מצווה. וכשהגיע אל ש"ץ - ברכו, ואח"כ אמר לו תברך גם אותי. וכשסיים לברך את כל הצבור נטל ס"ת מן ש"ץ, ובירך כל הקהל הם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם, והחזיר ס"ת לש"ץ, והוא ישב מן הצד, וש"ץ אומר "אשרי" (מנהגי מהרי"ל קריאת התורה)."מי שברך" לעולה לתורה מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת (פב"פ) בַּעֲבוּר שֶׁעָלָה לַתּוֹרָה לִכְבוֹד הַמָּקוֹם לִכְבוֹד הַתּוֹרָה וְלִכְבוֹד הַשַּׁבָּת (ליו"ט וְלִכְבוֹד הַרֶגֶל). (לר"ה ויו"כ וְלִכְבוֹד יוֹם הַדִּין), וּבִשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדָיו (ליו"ט וְיִזְכֶּה לַעֲלוֹת לָרֶגֶל) (לר"ה ויו"כ וְיִכְתְּבֵהוּ וְיַחְתְּמֵהוּ לְחַיִּים טוֹבִים בָּזֶה הַיּוֹם) עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֶחָיו וְנֹאמַר אָמֵן: מי שברך לחולה מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַחוֹלֶה (פב"פ) בַּעֲבוּר (שפב"פ) יִתֵּן מַתָּנָה בַּעֲבוּרוֹ, בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָלֵּא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפְּאֹתוֹ וּלְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְרַמַ"ח אֵבָרָיו וּשְׁסָ"ה גִּידָיו בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף (בשבת שַׁבָּת הִיא מִלִזְּעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא). (ביו"ט יוֹם טוֹב הוא מִלִזְּעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא), הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. וְנאמַר אָמֵן: מזכירים את החולה על שם אמו ולא על שם אביו, ע"פ הזוהר: שהקשה על הכתוב והושיעה לבן אמתך, וכי לא היה בן ישי, למה לא הזכיר אביו? מכאן הוציא רשב"י ע"ה כי כשיבוא האדם להזכיר אצל ב"ד שלמעלה יזכיר דבר שהוא וודאי יותר ולכך לא הזכיר אמו (מעולפת ספירים יום עשירי אות כ"ב, טעמי המנהגים מ"ו ע"ב). מי שבירך ליולדת זכר מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת (פב"פ) וְאֶת בְּנָהּ הַנּוֹלָד לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ יִתֵּן לִצְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיו וְאִמוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ (בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ) וּלְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנאמַר אָמֵן: מי שבירך ליולדת נקבה מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרן דָּוִד וּשְׁלמה הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת (פב"פ) וְאֶת בִּתָּהּ הַנּוֹלְדָה לָהּ בְּמַזָּל טוֹב, וְיִקָּרֵא שְׁמָהּ בְּיִשְׂרָאֵל (פב"פ), בַּעֲבוּר שֶׁבַּעְלָהּ יִתֵּן לִצְדָקָה בַּעֲדָהּ, בִּשְׂכַר זֶה יִזְכּוּ אָבִיהָ וְאִמָהּ לְגַדְּלָה לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְנאמַר אָמֵן: מי שבירך לחיילי צה"ל מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלהֵינוּ מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן ה' אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחְלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם וִיעַטְרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם איבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: וְנאמַר אָמֵן: תפילה לשלום המדינה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדֶּךְ: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ, וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, אָמֵן סֶלָה. בסעודת מצווה בסעודת מצווה עושה החזן "מי שברך" לכל המסובין. ונודרים נדבות לת"ת או לחזן ושמשים, משום דאיתא במדרש רבה: בשעה שעשה אברהם אבינו הסעודה ביום הגמל את יצחק קטרג השטן על שלא נדר קורבן תודה לאלוהיו. ע"כ נשתלשל ניסיון העקדה, ולכן נודרים כדי שלא יהא קטרוג (טעמי המנהגים קי"ד ע"א).בברית מילה מברכים את הילד אחר קריאת השם ואומרים: או"א קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל וכו',לנקבה קורין שם ב"מי שברך" בעליה לתורה, שנאמר "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתיה". בסעודת חברה קדישא עושים מי שברך למתעסקים במתים. וכתב המג"א: מנהג ישראל לברך במי שברך מיוחד את בעלי חברת קברנים (או"ח סי' רפ"ד). הרב יום טוב ליפמן הלר בעל התוי"ט חיבר מי שברך שיאמר ע"י החזן כל שבת בבית הכנסת: מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה אהרן דוד ושלמה הוא יברר השומר פיו ולשונו מלהפםיק בשום דבור מן ברוך שאמר עד גמר התפלה ובשעת קריאת ספר התורה שבצבור אפילו בד״ת איזה דיבור כש״כ בשיחות חולין וסיפורי שמועות ויחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורת משה רבינו ע״ה ובכל ספרי הנבואות. יראה זרע כשר וקימים ויזכה לשני שלחנות שבשני עולמים שהם העולם הזה שעליו נאמר והנה טוב והעולם הבא שהוא יום שכלו ארוך וגם טוב ונאמר אמן. מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין הערות לערך: שם המעיר: יעקב להמן ירושלים הערה: נא לעיין בספר נוהג כצאן יוסף עמוד קמ"א סעף ט"ו שבפ"פ לא עשו שום מי שברך אלא לחולה ויולדת. שם המעיר: אלי הערה: לא מדויק. שם מופיע שלא אמרו מי שברך לנודרי צדקה. אולם מי שברך לעולה לתורה אמרו. ע' שם אות טז'. יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|