 לדף
ראשי
מולך
אליל בני עמון אליל בני עמון (מ"א י"א ז'), שעבדו אותו הגויים גם בארץ כנען. עבודת המולך הייתה שהאב מסר את בנו או בתו לכמרים, הם מעלים שתי מדורות אש, ומעבירים את הילד דררכם, ולא היו שורפים את הילד (סנהדרין ס"ד: רש"י). בני ישראל נזהרו: ומזרעך לא תיתן להעביר למולך (ויקרא י"ח י"א),דרכי העבודה למולך ר' חנינא בן אנטיגנוס דרש לשון 'מולך' - כל שהמליכוהו עליהם, אפילו צרור ואפילו קיסם שהקדישוהו לכך למולך ארעי לפי שעה. לדעת אביי המולך הוא שרגא דליבנא (שורת לבנים) באמצע, נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא, ומעבירים הילד דרך הלבנים ממעל ללהבת האש היוצא משני הצדדים. רבא אמר כמשוורתא דפוריא, שהיו עושים מדורה בחפירה, וקופצים עליה משפה לשפה, כדרך שהיו משחקים בפורים (שם עי' רש"י). מנשה העביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידעוני (מ"ב כ"א ו'). בפרשת שופטים מחובר העברת המולך לקוסם קסמים, וזהו דעת הרמב"ן. רשעי בני ישראל גמרו אח"כ לשרוף את בניהם באש עולות לבעל (ירמיה י"ט ה') מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת): ירמיהו יט: עבודת המולך בגיא בן הינם / יהודה איזנברג מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
