לדף ראשי




מלך - עיקר ענינו , מנהיג, מדריך, מנהל, נגיד/ מושל, שליט.

התנגדות למלך
מינוי מלך הייתה אחת משלש מצוות שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ (סנהדרין כ':), עם זאת נחשב מינוי המלך כדבר שאינו רצוי לכתחילה:

"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירישתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו מקרב אחיך וגו' (דברים י"ז י"ד-ט"ו).

בקשת ישראל למנות להם מלך באה בסוף תקופת שמואל הנביא. זקני ישראל באו לשמואל הרמתה ואמרו אליו "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים". וה' התרעם עליהם "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם".
שמואל העיד בעם ומסר להם את משפט המלך:

שמואל א פרק ח
(יא) וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:
(יב) וְלָשוּם לוֹ שרֵי אֲלָפִים וְשרֵי חֲמִשּים וְלַחֲרֹש חֲרִישוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:
(יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:
(יד) וְאֶת שדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו:
(טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו:
(טז) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשה לִמְלַאכְתּוֹ:
(יז) צֹאנְכֶם יַעְשר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:

העם ענה: לא! כי אם מלך יהיה עלינו. והיינו גם אנחנו ככל הגוים". ה' הסכים עמהם וציווה לשמואל למלאות חפצם (ש"א ח'). ואחר שבחר שמואל את שאול למלך על ישראל הוכיחם עוד הפעם, והפחידם ע"י קולות ומטר בימי קציר חטים, עד אשר בקשו את שמואל להתפלל בעדם "כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך" (שם י"ב י"ט, ועי' סנהדרין כ').

חוקי ונמוסי המלך
ממנים מלך על ישראל רק בארץ, כשישראל יושבים על אדמתם. אין מעמידין מלך בתחלה אלא ע"פ ב"ד של שבעים זקנים וע"פ נביא. כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו, וכשאול ודוד שמיה אותם שמואל הנביא ובית דינו (ספרי פרשת שופטים, כריחות ה'.). ונאמר

"לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא", שאין מעמידין מלך מקהל גרים ואפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל (ספרי שם, יבמות מ"ה: ב"ק פ"ח.). אין מעמידים מלך לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי, מפני שאמונתם בזויה והעם מזלזלים בבעלי מלאכות אלה (כריתות ה'.)

האיסורים המוטלים על המלך:

"לא ירבה לו סוסים וגו'
ולא ירבה לו נשים
ולא יסור לבבו,
וכסף וזהב לא ירבה לו מאד".

שלטון המלך בישראל הייה מוגבל, והמלך היה כפוף לחוקים הכלליים, ולכן נצטווה:

"והיה בשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים והלוים, והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי וגו' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל".

החיוב לשמור חוקי התורה ככל בני ישראל הוא להורות לו "לבלתי רום לבבו מאחיו", כי הוא כאחד העם.

כאשר ממנים מלך, מושחים אותו בשמן המשחה (ירוש' שקלים פי"ג). שמואל לקח את פח השמן ויצק על ראש שאול ונשקו (ש"א י' א').
אין מושחין מלך בן מלך, אלא אם הייתה מחלוקת או מלחמה במות המלך. במקרה כזה מושחים את המלך החדש כדי לסלק המחלוקת. לכן משחו את שלמה מפני אדוניה, את יואש מפני עתליה ואת יהואחז מפני יהויקים אחיו (כריתות ה').

אחרי שמושחין המלך זוכה במלכות לו ולבניו אחריו כמו בירושת נכסים. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל כמו שעשה יהוידע ליואש.
יש לנהוג כבוד במלך, ודרשו "שום תשים" שתהא אימתו עליך (ספרי): אין רוכבים על סוסו ואין יושבים על כסאו, ואין משתמשים בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כליו. כשהוא מת שורפין כליו. (כתובות י"ז. סנהדרין י"ט).

בעזרה יש מקום מיוחד לישיבה למלכי בית דוד לבד.
המלך יושב בפלטרין שלו על כסא מלכותו, שהוא גם כס המשפט, ושים כתר בראשו, וכל העם באין אליו בעת שירצה, ועומדים לפניו ומשתחוים ארצה. ואפילו נביא עושה כן, שנאמר בנתן הנביא: ויבא לפני המלך וישתחוה למלך על אפיו ארצה (מ"א א' כ"ג).

רמב"ם הל' מלכים
אבל בעת ששואל המלך באורים ותומים צריך לעמוד לפני הכהן הגדול, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד. וכן מצווה על המלך לכבד לומדי תורה, וכשנכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל, יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו.
אע"פ שחולקים למלך כבוד גדול כראוי, לא ינהג גסות לב בישראל יתר מדי, שנאמר "לבלתי רום לבבו מאחיו". כשמדבר אל כל הקהל, ידבר רכות, כמו שנאמר "שמעוני אחי ועמי". ולעולם ינהג בענוה יתירה, שאין לך גדול ממשה רבנו והוא אומר "ונחנו מה, לא עלינו תלונותיכם", ויסבול טרחם ומשאם ותלונותיהם וקצפם, וישא אותם כאשר ישא האומן את היונק. וכרועה עדרו ירעה

שרי המלך וצבאיו
המלך הוא ראש הצבא. שאול המלך הראשון בחר לו רק שלשת אלפים מישראל לאנשי צבא (ש"א י"ג ב'). ובמלחמתו עם עמלק פקד מאתים אלף רגלי מישראל ועשרת אלפים מיהודה (שם ט"ו ד').

לדוד המלך היו שלושים ושבעה גבורים שומרי ראשו (ש"ב כ"ג). וכן יואב שר צבא, מזכיר סופר והכרתי והפלתי (ש"ב ח' י"ח).

לשלמה היו יועצים ושרים הרואים את פניו: סופרים ומזכיר, שר על הצבא, וכהנים, רֵעֶה המלך, בן משק הבית ושר על המס, ושנים עשר נצבים לי"ב שבטים אשר כלכלו את המלך וביתו כל אחד חדש ימים (מ"א ד').

סמכות והגבלות המלך
"לא ירבה לו נשים" ולמדו חז"ל שמותר לישא עד י"ח נשים ולא יותר, דוד המלך נשא שש נשים ונתן הנביא התיר לו "כהנה וכהנה" הרי י"ח.
"ולא ירבה לו סוסים" אלא כדי מרכבתו,
"ולא ירבה לו כסף וזהב" להניח בגנזיו אלא כדי הוצאת ביתו ושכר עבדיו וחיילותיו.
אבל מצווה היא להרבות לאוצר בית ה' ולאוצר העם לצורך הצבור.
המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין (משלי ל"א ד').

יש למלך רשות להטיל מס על העם לצרכיו או לצורך מלחמות, לקחת מעשר מן התבואות, לבחור גבורים לשומרי ראשו, לקחת אומנים למלאכתו אבל צריך לתת להם שכרם.
אוצרות המלכים שכבש הם שלו. מהביזה נוטל מחצה, והשאר מחלקים בין יחידות הלוחמים ויחידות השרותים.

למלך סמכות להרוג רוצח שהרג שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, או שונא שהרג בשגגה. המורד במלכות חייב מיתה.אם גזר המלך לבטל מצווה - אין שומעין לו.

רמב"ם הלכות מלכים:
"ובכלל יהיה מעשיו לשם שמים, ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'. שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו".

בתלמוד
הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, על מלכי אוה"ע אומר ברוך שחלק מכבודו לבריותיו (שם נ"ח.). א"ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ואפילו לקראת מלכי אוה"ע שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי אוה"ע (שם ט').

ביטויים על אודות מלך ומלכות
כל ישראל בני מלכים הם (שבת ס"ו);
מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נ"ח);
אין מלכות נוגעת בחברתה אפלו כמלא נימא (שם מ"ח);
אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ט');
אפילו ריש גרגיתא (ממונה על החופרין חפירות) מן שמיא מנו ליה (ברכות נ"ח);
תעלא בעידניה מגיד ליה (מגילה י"ד);
גוי קטן ונחש קטן ותלמיד קטן מלכותייהו אחורי אודנייהו קאי (פסחים קי"ג);
חוצפא מלכותא בלא תאנא היא (סנהדרין ק"ח).


מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
תפיסת המדינה ורעיון המלוכה בתקופת המקרא / שמריהו טלמון
שמואל א, ח: לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם / יהודה קופרמן
דוד מלך ישראל / יהודה קיל
לדמותו של המלך המשיח - שאול / יהודה קיל
שמואל א ח: שמואל הנביא והמלוכה / יהודה אליצור


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן